הוא בלונדיני עם תלתלים יוצא סיירת ועיניים ירוקות וגדולות. אני רק מדמיינת אותו ובא לי לאכול אותו.
נפגשנו, והוא חמוד לגמרי. ישבנו מול הים, וסוף סוף מצאתי את עצמי מדברת עם מישהו שבאמת יש לו מה להגיד על מלא דברים.
הוא נתן לי טיפים על הטיול למזרח וסיפר לי סיפורים הזויים שקרו לו שם ורק עשו לי חשק לטוס מפה כבר, ובכלל דיברנו על אהבות, אכזבות, על החיים, על הצבא.
כשהוא הוריד אותי אצל החבר'ה מהתחנה רציתי לנשק אות כל כך. אבל אני הרי יודעת שהוא לא מחפש קשר רציני עכשיו. אז נמנעתי. כי לא רציתי שהוא ירגיש שאני מכוונת למקום שהוא לא מעוניין בו, וגם לא לסוג של זרימה שאני לא מעוניינת בה.
עליתי לגג, והיה שם כל כך הרבה דברים לעשן! בכל הסוגים והצורות. גילגלו לי אחד. ונתנו לי לחשוב.
חשבתי, והבנתי שלא אכפת לי להיות על אש קטנה. לא אכפת לי רק לדבר איתו. כי אני יכולה לזרום, והזרימה לא יכולה להפוך את זה לקשר רציני, אלא רק להרוס - אם הוא ירצה קשר רציני, הוא יראה אותי רק כאובייקט מיני.
דיברנו, והסכמנו שלשנינו היה כיף. ושהוא הפראייר, ואמרתי לו שכשהוא יחליט שהוא מפסיק להיות פראייר, שיעדכן אותי.
באינטואיציה מרגיש לי שזה יקרה בקרוב. וגם אם לא בקרוב, אני מרגישה את זה קורה.