גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

נו, מה אני אעשה? זה הדבר היחיד שגורם לי לא לקום עם האנגאובר.

אחרי כל מה ששתיתי היום, חצי ווינשטפן ועוד שוט ערק. בסדר, תגידו שאני חלשה. בכל זאת, מטר וחצי, זה זורם מהר בדם.

אני לא מבינה אותו, את שוג. אכפת לו כל כך מכל דבר. אם אני מדברת עם ג'ים (האקס) הוא רוצה לראות על מה אנחנו מתכתבים, אכפת לו שהבנים בתחנה מתחילים איתי, ואכפת לו איך אני אגיע ומה אני עושה. ולטענתו זה פרנדלי לגמרי. נכון שגם לכם רץ בראש קאט דה בולשיט?

כשאני שואלת למה, למה כל כך אכפת לו, כל מה שיש לו להגיד שזה לא רלוונטי עכשיו, וזה ידידותי לגמרי, הוא פשוט דואג לי.

אני יודעת שהוא מרגיש, ואני גם מכירה בעובדה בינואר הבחור טס לחמישה חודשים נפלאים בדרום אמריקה. וינואר זה ממש עוד מעט. אז אולי כשהוא יחזור..אני בטוחה שכשהוא יחזור אני אהיה במקום אחר לגמרי. ואני בטוחה שה"לא מתאים לי קשר רציני עכשיו" זה בגלל דרום אמריקה, כי אין איזו בחורה אחרת באופק. הוא אמור לחזור בסביבות מאי. עד אז יהיה לי רישיון, ואני אסיים את המועדפת ויש מצב שאני בעצמי אתכנן איזו טיסה לדרום אמריקה לכמה חודשים. אז זה כנראה נועד לכישלון. לפחות לטווח השנה הקרובה. אתם, גברים..אתם כל כך קשים. אבל זאת לא באשמתו שבאתי לו דווקא עכשיו. זאת אפילו דיי אשמתי, כי הוא תמיד אמר לי "בואי נחשוב" ותמיד אמרתי שאני לא רוצה לחשוב.

בקיצור אמרתי לו שאני אוהבת אותו, והוא אמר שהוא אוהב את יוסי, חבר שלו, ואמרתי לו שלא ככה.

*וואו, כמה תיקונים הפוסט הזה עבר בקריאה שנייה.