גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

התיישבתי על המיטה בישיבה מזרחית, נדב נשכב והניח עליי את הראש, התחלתי ללטף לו את הפנים עד שהוא נרדם, וכשהוא נרדם בהיתי בו וציינתי, שבמידה ויהיו לנו ילדים משותפים, אני רוצה שהם יקבלו את הצבע הירוק של העיינים שלו ואת השיער הבלונדיני המתולתל, ושיהיה להם אף כמו שלי, שיניים כמו שלי, את הציצי שלי, לבנות. ואת הריבועים בבטן שלו לבנים. ואת הגובה שלו. לרגע היה לי דה ז'ה וו. נזכרתי באיזו סצנה מהחיים שלי. כיתה ז', ל"ג בעומר, ליד המדורה. רוי, האיט בוי דאז, שם עלי את הראש באותה תנוחה, ואני מלטפת לו את הפנים. פעם..זה היה כל כך מזמן. לפני שידעתי את כל מה שאני יודעת היום. אז, שהייתי כל כך תמימה, כולנו היינו תמימים. התחלתי לחשוב מה קרה מאז, תחנה-תחנה. אילו דברים עשיתי שעכשיו אני מצטערת עליהם, איזה דברים הייתי צריכה לומר ושתקתי, איך נפלתי קורבן לכמה גברים ואיך לא ראיתי מה עובר להם בראש, וגם איך ניצלתי מכמה וברחתי ברגע המתאים והקשבתי לאינטואיציה שלי. כשהייתי צריכה לעמוד על שלי ולא עמדתי. ולא התעקשתי ועשיתי טעות שם. נדב התעורר לרגע ושאל על מה אני חושבת, אמרתי לו והוא אמר שגם לו יש כמה רגעים כאלה שהיה רוצה לחזור אחורה ולשנות אותם, ובדיעבד כולנו גיבורים וכולנו יודעים מה היינו צריכים לעשות. ושהחוכמה היא להמשיך בחיים וללמוד לקח. הגעתי למסקנה, שעדיף לא להזכר ברגעים האלה. לא לחשוב עליהם יותר מדי, כי הם מביאים אנרגיות שליליות ומחשבות מחלישות.

אני יודעת שעכשיו אני יותר חזקה ויותר מבינה, עם כמה שחשבתי אז, שאני יודעת הכל על הכל, היום אני יודעת שאני יודעת כמה דברים, ואני מקווה שהם יעזרו לי להמשך. שוג חזר היום מחצי שנה בדרום אמריקה. האירוניה. נדב סגר היום תאריך טיסה לדרום אמריקה. בטח בימים הקרובים תהיה מסיבת חזרה עם כולם ואחרי זה נחזור לשיגרת הישיבה על הגג והגו'יינטים. כנראה שהקיץ הזה אני לא אהיה חלק מזה, כי יש לי את נדב. אולי הוא ירצה להצטרף, למרות שאני לא הייתי להצטרף אם הייתי יודעת שהאקסית של נדב חזרה לארץ אחרי חצי שנה בדרום אמריקה והוא רוצה שנלך לשבת אצלה ונעשן גו'יינטים ביחד.