גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

קשה לנשום בלי שתצא דמעה.

רצוף, למלא את כל הריאות.

קשה לנשום בלי לאנח.

בלי לחשוב לרגע.

עליו.

בלי להזכר..זה כל כך כואב להזכר.

ברגעים הכי טובים שלנו שנהיו נוראיים מהרגע שהוא קנה כרטיס.

לנשוך שפתיים באמצע מסיבה כל פעם כששואלים אותי איפה חתיכי.

להעריך..רק אחרי שנגמר.

לישון ואין מי שיחבק.

להתהפך במיטה ואין על מי לשים את הראש.

למהר לצאת מהעבודה עם מחשבה שעוברת בראש, שהוא מחכה לי בבית. והוא לא שם.

לקום בבוקר ולהכין קפה רק בכוס אחת.

לרצות לדבר עם מישהו בדרך לאנשהו, ואין עם מי.

להכין אוכל רק לעצמי.

לבלגן את החדר ואין מי שיצקצק.

ואז לכעוס. לכעוס בגלל השיחה הארונה.

במקום לעשות אהבה ולחבק ולנשק, אז רבנו. רבנו כי הוא אמר את כל האמת שלו.

הוא אמר וכאבו לי העיניים והגרון כי עצרתי את הדמעות שלי, את הכאב שלי.

כל מילה כאילו החדירה לי מחט ללב, לנשמה.

"..סיכוי קלוש שנחזור. משהו נהרס. לא עשיתי כלום בשביל לתקן, כי ידעתי שאני עוד מעט טס. וזה טוב שאנחנו נפרדים, זה המבחן געגועים שלנו. לפעמים התביישתי ללכת איתך ברחוב ולתת לך את היד בגלל שאת שמנה. אני יודע שנפגעת. כנראה שאנחנו לא מתאימים. לא העברתי את הזמן איתך, נהניתי. אני טס גם בשביל להיות עם בנות אחרות. אולי אני אכיר, אולי את תכירי.."

כמה כאב שאני לא מראה.

צ'י צריכה להיות חזקה.