גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

דיברנו בסקייפ והעתקתי לו כמה פוסטים, על מה שחשבתי עליו, על המשפחה שלו.

קראתי אותם שוב, כששלחתי לו, ואני חושבת ש"הזמן עשה את שלו". אני מתרגשת רק כשאני רואה אותו. וביומיום אני פחות ופחות חושבת עליו.

וזה טוב לא?

אני חושבת שגם אם העולם יתהפך ונחזור, אם אני אראה שאני לא מצליחה להתמודד עם הגיסות שלו, אני לא ממשיכה את זה.

בכל העניין הזה של "לחזור" אחרי שהוא הצטער על כל מה שאמר וטען שהוא לא רצה שזה ישמע ככה, והוא באמת מצטער.

קשה לי לסלוח לו על זה. אני חושבת שבתור בן הזוג שלי, הוא היה צריך להעריץ אותי ואת הגוף שלי. ויותר מזה, זה לא שקיימנו מערכת יחסים אינטרנטית והוא לא ידע איך אני נראית. הוא ידע. הוא מכיר כל נקבובית ופיסת עור שלי. הוא מכיר את האופי שלי. הוא הכיר ומכיר הכל. אז אם לא התאים, בחודש הראשון, החודש ההוא שהוא לא היה רגיל לצאת עם מישהי מלאה, למה הוא לא עזב? נניח והוא התרגל. אז למה לעלות דברים כאלה לא רלוונטים ולפגוע? כי אולי ככה יותר נוח לשכוח אותי? או שלי יהיה יותר קל לשכוח אותו?

אני לא מוכנה לריבאונד. אבל אני מוכנה למישהו קבוע אחר.

למרות שיש לי תאריך לטיסה. הוא עוד רחוק..

ואני טסה.

לבד.

וכשאני טסה, אני טסה בשביל עצמי. בשביל החופש שלי.

לא בשבילו.

אולי עד אז הוא בכלל יחזור.