גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

ידעתי, וניסיתי לדמיין איך זה.

וכל מה שדמיינתי זה חלל ריק.

לא יכולתי לדמיין את זה בבהירות, כי..הייתי כל כך ביחד, איך כשביחד אפשר לדמיין את הלבד?

אי אפשר.

חשבתי שעד שהתאריך יגיע אני אהיה כבר במקום אחר.

ולא, אני לא.

כל היום דמיינתי, מה היינו עושם ביחד. אולי היינו נוסעים שוב לצימר? אולי היינו עושים יום כיף  של ספא? אולי היינו הולכים לטייל?

אולי..

ידעתי שזה יקרה והעדפתי לא לחשוב על זה.

ועכשיו כשאני כאן, בסיטואציה, חווה את זה.

איפה הייתי לפני שנה ואיפה אני עכשיו.

לפני שנה, הייתי מתדלקת.

לפני שנה, היה הדייט השלישי שלנו, שבו החלטתי שזה, זה. שזה הוא.

לבשתי חצאית מיני שחורה וחולצה עם הדפס של נוצות טווס, וחגורה דקה.

והוא לבש חולצה מכופתרת, פסים. וג'ינס.

ואכלנו סושי, והוא כמעט נחנק. הוא איש של בשר.

זה ישמע קצת מוזר, אבל זה עשה לי את זה, שהוא כמעט נחנק והחליף צבעים ועדיין אכל וניסה וטעם גם משלי, כאילו הכל בסדר.

ועוד 4 דקות יש לנו שנה ביחד(ביחד?).

ואם הוא היה פה..מעניין מה היה.

כרגע אני כותבת כאן.

כבר שבועיים וחצי לא דיברנו חוץ מהודעה אחת בפייסבוק שהוא שלח לי ביום שישי, שהוא סיים 12 יום של טרמפים ברחבי צי'לה והוא ידבר איתי עוד יום-יומיים כמו בן אדם, והיה מטורף והוא מתגעגע.

אלוהים, והדובי שקנית לי יודעים כמה אני מתגעגעת.

הנה. דקת דומייה לזכר הקשר היפה שהיה לנו עברה.

ועכשיו 00:00 והתאריך הוא ה23.1.12.

בחצי שעה האחרונה קראתי הודעות שלנו מפעם.

והיה בא לי לבכות, אבל לא בכיתי.

ואתה שם ואני כאן.