גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

יצאתי לדייט. ומאז שחזרתי אני מחפשת רק מה היה לא טוב. המראה שלו, בעיקר. מאוד חשוב לי שהגבר שלי יראה טוב, וכשהוא לא, או שיש לו איזה פגם בשיניים (עקומות, אפורות, צהובות), או שהוא רזה מדי, ולא חטוב, ואין מה שיפצה על זה, אני פשוט מוחקת.

בנוסף לכל זה, אני לא סומכת על גברים, לא מתמסרת ישר, עד שאני לא מכירה מישהו ממש טוב. אני לא סומכת עליו. ואני לא יודעת, יכול להיות שזה פוסט טראומה מכל מה שהיה לי עם נדב? איך יכול להיות שהגעתי למסקנה שאני רוצה אהבה, אבל טוב לי לא לפחות להיות רווקה, כיף לי להיות רווקה.

אז בעצם..אני באמת רוצה אהבה?

ואני בסרטים. מלא סרטים. ובא לי לבכות מרוב ייאוש וחוסר החלטיות. מה הבעיה שלי לרצות מישהו, שאמנם לא נראה כל כך טוב, אבל מבפנים הוא טוב? למה המשיכה הזאת, החיצונית, כל כך חשובה לי?

ואני לא יכולה לעשות סוויץ׳. 

הכרחתי את עצמי אתמול להסתכל על הפנימיות שלו, אבל לא הצלחתי.

וכשהתנשקנו כל מה שעבר לי בראש..״השיניים שלו, מזעזעות״.

עצות תתקבלנה באהבה.