גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אם חשבתם פעם, איזה מסכנות אלו שהמשקל שלהן הרבה מעל הBMI התקין, עכשיו אבקש שתנסו לחשוב ההפך - אותן הנשים שרזו, ופתאום נדחות על ידי החברות שלהן.

הסיפור שלי:

הגובה שלי הוא 1.50, כן, פיצית. :)

השתחררתי מהצבא 70 ק"ג, הליכות של קלימוטרים כל יום, עשו את שלהם, וירדתי ל62 ק"ג. עליתי שוב, ל65 ק"ג, הכרתי מישהו, ירדתי ל60 ק"ג בזכותו/בגללו (תכף תחליטו אתם), עשיתי פסיכומטרי, והחשיבה גרמה לי לאכול, עליתי שוב ל65. הכל סבב סביב המשקל:

הוא לא היה נותן לי לאכול פחמימות.

הוא היה מסדר לי את הארון לפני איך הבגדים, לפי דעתו, יושבים עליי יותר טוב.

הוא היה לוקח אותי להליכות וריצות.

הוא היה מסתכל על נשים אחרות ושואל אותי "מאמי, מתי יהיה לך גוף כזה?"

בכנות, אז, חשבתי שהוא עושה את זה לטובתי, הוא באמת אוהב אותי וחשוב לו שאראה טוב.

בדיעבד, אני יודעת שהוא עשה את זה בשביל עצמו, בעיקר.

כדי שהחברים שלו יחליקו לו כיף ויתנו קריצה "כוסית חברהש'ך...."

החוסר בטחון עצמי שהוא הקנה לי, בסריקת תמונות ממסיבות שהיינו יוצאים אליהן ו"תראי איך היד שלך/הבטן/הטוסיק שלך יצא פה, מאמי, את חייבת לרזות" גרם לי להיות בתחתית בלי לשים לב, וגרם לו להרגיש מינימום סופרמן, בגלל שהוא מעליי - שרירי, חטוב, רזה, בריא, יכול לרוץ קילומטרים בלי להתנשף כמו חמור.

אחרי שנה של ביחד, הוא טס לטיול בחו"ל.

הייתי צריכה להצטרף אליו לאחר חמישה חודשי טיול, ובחמישה חודשים האלו של "בין לבין", הייתי חוזרת הביתה כל יום מהעבודה, אחרי משרה מלאה, וישר מתלבשת והולכת לעשות קיקבוקסינג, ריצה, הליכה, אכלתי לפי תפריט מסודר, וניסיתי, נשבעת שניסיתי. ירדתי בעצלתיים אולי קילו בחודשיים. כשהיינו מדברים בסקייפ הוא היה שואל תמיד מה עם המשקל שלי, וכל פעם מחדש הייתי אומרת לו שאני לא מצליחה, לא מצליחה! והוא היה מתאכזב..לא מסתיר את האכזבה. בגלל כל זה, הטירוף הזה, המעגל הדוחה הזה של דיאטה דיאטה דיאטה דיאטה, לחשוב כל היום ולהתעסק כל היום באוכל, גרם לי לאכול יותר.

יצאתי לטיול שלי, כשאני במשקל של 66 ק"ג.

נפגשנו, היו יומיים מהסרטים, אבל הוא התבייש שכולם יראו את החברה השמנה שלו בבגד ים. נפרדנו. הייתי חסרת אונים ועם משקל עודף, ואף אחד לא היה בכיוון שלי. מפה לשם, מתגלגלים...והכל הסתדר.

ועכשיו.

מאז כל זה, ירדתי 13 ק"ג. עכשיו אני שוקלת 53 ק"ג. הרבה מחמאות, כיף לי, כיף גם בשביל עצמי. אני שלמה עם עצמי, ואני לא יודעת עדיין אם זה כי אני מושפעת עמוקות מהמודל של האקס או לא. אבל בכנות, ביני לבין עצמי, כיף לי. אני גאה בעצמי כל כך, שבאמת רציתי, והצלחתי. בלי שום קשר לשום דבר, לאף אחד. אני זוכרת, איך אז, במשרדה של הדיאטנית הדרך היתה נראית כל כך, כל כך ארוכה, עם לחץ של זמן, ואולי בכלל לא רציתי את זה באמת. עשיתי, אבל לא רציתי באמת באמת. בטיול עשיתי לי סוויץ', בנוגע להכל. מהדרך המחשבה על החיים, על אהבה, ועל אוכל, ועל גוף, ועל נשמה, עברתי תהליך עצום, נולדתי מחדש, למדתי לאהוב את עצמי אחרת. הרבה מדיטציות, הרבה טיולים, הרבה עצימת עיניים וריכוז מוחלט ב"אושר".

בטיול ירדתי 6 ק"ג, חזרתי לארץ במשקל 60 ק"ג בדיוק. ולאחר מכן ירדתי בארץ, במשך הזמן שאני כאן (לא רוצה לספור :), אבל עדיין לא שנה) עוד 7 קילו. וזהו. אני לא צריכה יותר.

ידידים שלי מחמיאים.

לחברה שלי קצת קשה, קצת מאוד קשה. חברה שאני מחשיבה כחברה טובה.

במקום שתפרגן, שתשמח בשמחתי, שהצלחתי, היא עושה לי פרצופים, היא לא מדברת איתי באופן רציף, כועסת ורבה איתי על כל דבר, לא רוצה שאבוא איתן לים כשהיא הולכת עם ידידים שלה, כשהעלתי תמונות שלי על המשקל, היא לא עשתה לי "לייק", וכשאמרתי לה שירדתי ככה וככה קילו, היא ענתה ב"אה." וזהו.

כואב לי שחברה טובה שלי לא מפרגנת לי, שהיא פתאום התפכה עליי מקצה לקצה, שהיא בוכה לי שהיא עלתה קילו, וגורמת לי להרגיש רע על זה שאני יורדת במשקל. היא לא מושלמת, שמנמונת, אבל היא יפה, ויש לה אופי טוב, ככה אני מכירה אותה. ופתאום, היא כבר לא כזאת. היא השתנתה מאז שהתחלנו ללכת לים. כשאני מספרת לה שאני מצליחה בעבודה, שמרוצים ממני, אני "זוכה" ב"טוב" סתמי וקר.

אחד שהיה בעניין שלה תקופה, והיא דחתה אותו בגלל שהוא טס לטייל לשלושה חודשים, עושה טיול כמו שלי, והוא מעלה תמונות של מקומות שהייתי בהם, שחוויתי בהם, אז יוצא שאני עושה לו לייק פה ושם. והיא כעסה עליי! "תהיה תמונה או סטטוס שאוהד יעלה ולא תעשי על זה לייק?" הייתי בהלם. זה באמת מפריע לך? וכשציינתי שהוא זה שהוסיף אותי לפייסבוק שלו, היא טענה שזה ילדותי מצידי להגיד את זה, אבל זה שהיא בודקת מי עושה לו לייקים, זה מאוווווווווד בוגר. ברור שהפסקתי, אני לא מחפשת מריבות, וגם אין לי כוח לזה, כשאני מרגישה שאני מתעסקת בגנון, אני מרימה ידיים, ונעלמת.

ונעלמתי, כרגע. 

אבל זה מפריע לי.

שחברה שלי מוצאת על מה לכעוס עליי, על מה לא לדבר איתי, ולמה לא להזמין אותי לבילויים.