גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אמסטרדם.

הולנד זאת מדינה
מתוקנת - תרבות הנהיגה, הרכבים שנוסעים על חשמל, תרבות האופניים, היופי, לכל פינת
שמסתכלים רואים יופי. יופי אורבני שתל אביב יכולה רק לחלום עליו. מתי יהיו
קופישופים בתל אביב? מתי ישראל תהיה מדינה מתוקנת? מתי היא תהפוך למדינה שמשרתת את
האזרחים שמשרתים אותה שנתיים-שלוש בצבא? מתי נשאיר את המכוניות בבית וניקח את
האופניים וניסע? מתי נוכל אחרי העבודה לשבת בבית קפה ולעשן משהו, להירגע..למה
בהולנד אפשר? למה מדינות הרבה פחות נאורות משלנו מבינות שלגליזציה, איכות הסביבה,
וכשהממשלה סומכת על העם – אז העם סומך עליה, זה מתכון מנצח לכוח פנימי, לאהבה,
לחוזק..?

הכרנו בקוסטה ריקה,
טיילנו יחד שבוע, והוא המשיך ואני המשכתי, ואחרי הרבה זמן, פתאום הוא שלח הודעה.
התייעץ איתי, ככה משום מקום לגבי חברה שלו, הוא לא אוהב אותה יותר, מה לעשות?
אמרתי לו שהוא צריך להיות בטוח בזה, כי פרידה, גם אם חוזרים אחריה (שזו טעות בפני
עצמה) עדיין משאירה צלקת, בעיקר אם הוא לא היה בטוח באהבה שלו, ואז כשזו התרחקה
ממנו, הוא נזכר שהיא חסרה לו. ואמרתי לו שיחשוב טוב, אם תחסר לו הזוגיות או אם
תחסר לו האישה שאיתה הוא חולק את הזוגיות. הוא החליט שלא יהיה חסר לו, לא זה ולא
זה. אחרי שש שנים של מעבר מקשרים רציניים אחד לשני, הוא צריך את החופש שלו. הסכמתי
איתו ועד עכשיו אני מסכימה.

נפגשנו בכינרת, ראינו
את השקיעה ועישנו גו'ינט ואמרתי לו שאני חייבת עוד קצת חופש לפני האוניברסיטה.
והוא אמר שאנחנו יכולים לנסוע, ושאל לאן, אמרתי לו שלכל מקום בעולם אני זורמת.
סגרנו על אמסטרדם. ביום ראשון שאחרי הסופ"ש הזה כבר סגרנו כרטיס טיסה ודירה,
ונשאר רק לחכות. הימים עברו מהר יותר כשלא ספרנו. ותוך כדי היינו מדברים המון,
מתקשרים אחד לשני בשיחה רגילה, או שיחת וידאו ומדברים שעות, על כל מיני דברים, וגם
מתכתבים, הוא סיפר לי שהוא החליט שהוא צריך להפסיק להיות נחמד לנשים, שהוא צריך
לגרום להן לרדוף אחריו, שאם מישהי מבריזה לו מסתם סקס הוא רב איתה על זה, למרות
שהיא לא חייבת לו כלום.

ובסוף הגיע היום.
קמתי באמצע הלילה, התלבשתי ועליתי על המונית, הגעתי לשדה, ועלינו על הטיסה, ישבנו
ביחד במטוס, והדיילת אוויר הייתה אחת שטיילה עם נדב בדרום אמריקה וזיהתה אותי,
דיברנו קצת והיא כנראה הבינה, בדרך שבאמת לא משתמעת לשני פנים – גבר ואישה יושבים
במטוס, היא שמה עליו את הראש, הוא מלטף לה את היד, בדרך לשבוע באמסטרדם – ידידים,
זה לא.

נחתנו. יש שם ריח של
סמים באוויר, אמרו לי ולא האמנתי, ואז הרחתי לבד, היתה לנו דירה כייפית ליד כיכר
דאם, נגישה להכל, אחרי שתי לילות באותו מיטה, לא יכולנו להחזיק מעמד יותר, וזה ללא
ספק אחד הסקס הטובים שהיו לי. היינו מחזיקים ידיים ברחוב, הולכים לפעמים מחובקים.
ואז הוא התחיל להתרחק, ולא היה לי משהו לעשות או להגיד, אני מבינה אותו. כל
הזמן הזה..שש שנים מחברה לחברה, מאישה לאישה, הוא צריך את השקט הנפשי שלו, את
הרווקות שלו. לא התווכחתי, נתתי לו את הספייס. שייקח, שילך, אני לא יודעת אם הגעגוע
הזה הוא אליו או פשוט לזוגיות.

חזרנו, ומאותו הרגע
הוא מתנהג אליי כאילו אני אחת הנשים האלה, הוא שאל אותי אם אני באה אליו. עד אליו,
עד לראש פינה, בשביל לעשות איתו סקס, הוא לא אמר את זה בפירוש, אבל צריך להיות ממש
סתומה בשביל לא לקרוא בין השורות. סקס זה לא אישיו בשבילי, כבר לפני שנים הפסקתי לספור את הגברים שאני שוכבת איתם. זה אקט רגעי או מתמשך של כיף וסיפוק, וזהו. והוא באמת היה סקס טוב, הוא עשה בדיוק מה שאני אוהבת, והוא אהב את זה גם.

כל מה שאמרתי לו, שסיפרתי לו שגברים שלא מכבדים
נשים מורידים לי באופן משמעותי, כאילו הוא שכח. מה הוא חשב? שאני אחת מאלה שתרדוף
אחריו? שאני אסע עד אליו בשביל לשכב איתו ב21:00 בערב, שיש לי את אור מטר וחצי
מהבית? ואור הרבה יותר חבר ממנו. נכון שאנחנו שוכבים, אבל יש לנו את הבועה שלנו,
ואני מתייעצת איתו שאני צריכה משהו ולא יודעת איך לגשת לזה. הוא מתנהג בדיוק כמו
אותם הגברים שסיפרתי לו שאני מתעבת. אלו שחסרי בטחון, שחייבים לגרום לאישה לרדוף
אחריהם כדי שזה יעשה להם טוב לאגו. נפגעתי מהם כל כך הרבה, וברגע שאני מרגישה
שמישהו הולך להיות אחד מהם – אני נעלמת.

וגם עכשיו אני רוצה
להיעלם, אני רוצה שהוא ייעלם. בדיוק כמו שהוא צץ משום מקום. ככה גם שייעלם. ולפני
זה, שיעביר לי את התמונות שיש לי אצלו במצלמה.