אני לא אגיד "נשים". כי אישה לא יכולה להיות קנאית.
אישה היא אחת שבטוחה בעצמה ויודעת מה היא שווה, ומפרגנת לנשים אחרות, תמיד מפרגנת.
ומהלב, מבפנים, באהבה.
העלתי תמונה לפייסבוק אוכלת את אחת הפסטות הכי טעימות שיצא לי לפגוש בשכונה הכי פסיכית שיצא לי להכיר, פלורנטין.
ובאמת. בשביל לפרגן כי נהניתי מכל ביס. פעם ראשונה בחיי שאכלתי פסטה וסיימתי אותה בכייף ולא הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ.
חברים הגיבו, ואז קיבלתי תגובה. שלקח לי זמן להבין למה הכוונה.
"בתיאבון. ובלי להקיא."
מה?
את התגובה כתבה מישהי שהכרתי במקסיקו, ישבנו על החוף הפרטי של הפוקנה באיסלה מוחרס ודיברנו על הטיול, על הסוף, על גברים, על נשים, על דיאטות.
היא לא מרוצה מהמשקל שלה. וכנראה אף פעם לא תהיה. ואני הראתי לה תמונות שלי מתחילת הטיול, ואמרתי לה שאם רוצים זה אפשרי, וסיכמנו שהגבר שלנו יאהב אותנו כמו שאנחנו.
מאז, עברו מלא מים בין קנקון לאיסלה מוחרס, חזרנו לארץ, לא יצא לנו להיפגש כי כל אחת עסוקה בשיגרה שלה, אולי גם כי זה לא היה כזה חשוב לנו. בעצם.
יצא לנו לדבר פה ושם, ובעיקר שיחות יזומות שלה, שהיא הייתה צריכה לפרוק כל מיני דברים שעברו עליה. וכמובן שקיבלתי את הכל באהבה, ותמכתי דרך הטלפון כאילו אני יושבת ברגע זה מולה.
פעם אחת היא שלחה לי הודעה שהיא גאה בי על איך שירדתי עוד במשקל ושהיא רוצה גם.
אמרתי לה שצריך פשוט לאכול נכון.
ופתאום אחרי מלא זמן שלא דיברנו, אני מקבלת ממנה את התגובה הזאת.
לקח לי יומיים להבין שהיא בעצם מתכוונת לזה שאני בולמית, אוכלת ומקיאה.
ואת יודעת מה? לכי לעזאזל. אני מרחמת עלייך. את המירמור שלך פשוט הצגת בתגובה אחת שהראתה לי כמה את קנאית וטיפשה. ובעיקר חסרת אמונה בעצמך. שאת חושבת שאי אפשר לרזות אם לא מקיאים. את דוחה.
מחקתי את התגובה שלה. למרות שבדיעבד הייתי צריכה להשאיר שכולם יראו כמה היא פתטית, ולשלוח לה הודעה בפרטי שאני לא מבינה למה היא מתכוונת ונראה איך הפתטית הממורמרת הזאת הייתה מסבירה את עצמה.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
