גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

חודש היינו ביחד, וחודש אנחנו לא ביחד.

בחודש שהיינו ביחד יותר התאכזבתי מאשר אהבתי.

הבנתי שאתה לא בשבילי ושאתה בדיכאון מתמשך שלא מוביל אותך לשום מקום.

חסר מוטיבציה.

אה כן, וגם שאני לא עובדת סוציאלית, וכמו שאני התקדמתי והתפתחתי, אך ורק בזכות עצמי.

אני לא אדחוף אנשים להתקדם. מי שרוצה להיות במקום יותר טוב בחיים, שיתחיל לטפס.

וכשנפרדנו התגעגעתי בערך...3 שניות, ועבר לי.

כאילו מעולם לא היית חלק מהחיים שלי.

ועכשיו, אתה חוזר. ככה פתאום. רוצה להפגש.

אז נפגשנו, ואמרת לי שאתה טס לגיחה בתאילנד עם חבר שלך.

יופי.

והתעניינת במה איתי ומה חדש, ומסתבר שהכל רגיל, כלום לא השתנה. וטוב שככה.

אה, בעצם, אני יכולה ללכת למסיבות ולרקוד, ואין לי כאבים.

והבוס שלי פחות נודניק. סומך עליי.

הבאת ג'וינט, ומים בשבילי.

ורציתי להגיד לא, כי אני שונאת לעשן באמצע השבוע, וזה בדיוק מה שלא אהבתי בקשר שלנו.

שאף פעם לא היינו סאחים באמת.

אבל אני לא יכולה להתעלם מריח המתוק ופותרת את הבעיה בזה שעבדתי קשה, ואני צריכה לנשום עמוק.

אז אני שואפת עמוק.

וכשאנחנו יושבים ושותקים, וממש בא לי לשאול אותך "אז למה בעצם נפגשנו?"

אני שותקת, כי אין לי באמת כוח לפתח עכשיו שיחה. ואני בכלל מתה לישון.

בסוף שאלת אם להחזיר אותי הביתה כי אתה רואה שאני עייפה, ואמרתי כן, ועשית את עצמך נעלב מההתלהבות שבקול שלי.

כשהגענו, הבנתי שלי אין כוח לשאול, ולא להקשיב ובטח שלא לדעת.

וגם אם הייתה לזה תכלית, אני לא יודעת מה היא הייתה ואיך אתה רואה אותה.

אני רואה אותה כבזבוז משווע של שעות שינה בתקופת מבחנים.

יצאתי מהאוטו, ועוד לפני שהספקת להסתכל עליי טרקתי את הדלת.

כי כנראה בפעם הקודמת רק סגרתי, וזה לא גרם לה להשאר סגורה.