גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

גיא,

אני מקווה שהמסע הזה שאתה יוצא אליו, באמת יהיה מסע.

אתה כרגע לא קולט מה אתה הולך לעבור ובאילו מצבים תתקל.

אני מקווה שהטיול הזה, החוויות, האנשים, הרגעים, יהפכו אותך לבן אדם יותר שלם, שבסופו תקבל את עצמך כמו שאתה ולא כמו שאתה רוצה שיחשבו שאתה. שתלמד שלהסתובב בעולם עם גבה מורמת, אגו והיכולת לזיין כל מה שיש לו דופק - זה לא הכל בחיים. שיש הרבה מעבר, ורגשות זה משהו שרוכשים, הם לא קלים להשגה, ואפשר לאבד אהדה, אהבה, חיבה מאדם אחר בגלל טעות, בקלות. אני ואתה מהצד שלי - כל פעם הלב שלי מתאחה, ואז אתה מופיע וסודק אותו קצת מחדש, אני רוצה שתטוס, גם כי אני צריכה חופש לעצמי, שלא תהיה על אש קטנה או סקס פוטנציאלי, ואם זה..זה, אז כשתחזור תזכור אותי, ואני אהיה כאן בשבילך. ותוכל לחלוק איתי מאה אחוז ממך, כי לא תפחד שאני אשתמש בזה בשביל לפגוע בך.

מדי פעם תמצא את עצמך בנופים עוצרי נשימה, באושר עילאי, מחייך מהלב, מנסה דברים, טועם, חווה, עוצר וחושב מה היה קורה אילו לא היית קונה את הכרטיס ולא עולה על מטוס. אתה תמודד עם עצמך במצבי קיצון שיבחנו את האופי האמיתי שלך, יותר ממה שעברת במסלול. אתה תבין דברים, שהכל לא סובב סביבך, דברים פשוט קורים כי הם אמורים לקרות. 

לכל בן אדם שתפגוש יהיה חלק בחיים שלך, אל תעצור את עצמך מלהכיר אנשים, ולא משנה מאיזו מדינה הם. לכל אחד יש מטרה. כל אחד מלמד אותנו קצת על עצמנו ועל העולם. הנפש יותר חשובה מהגוף, אל תסתכל על הקנקן, גם אם יש לו ציצים גדולים ותחת קטן, אלא על מה שיש בתוכו, זאת הקלישאה הכי אמיתית. כדי לקבל את הנפש, תצטרך לעבור תהליך מנקה. אני עברתי אותו בגואטמלה, אבל אתה יודע, כל אחד והמדינה שלו. אל תהסס לעצום עיניים ולתת לחיים, לזמן, או לרגע להוביל. אבל אם תרגיש סכנה, כי לכולנו יש חוש השרדות מפותח, אל תלך בכל זאת. הסכנה לא שווה כלום. ברגעים האלה תחשוב על אלו שמחכים לך בבית. אלו שרוצים לחבק אותך כשתחזור. תסתכל לאנשים עמוק בעיניים ותלמד דרך זה על הנפש שלהם. אל תעסיק את עצמך בכאבים מן העבר, זה רעש שהורס את התהליך. תחייה את הרגע. כשתגיע למקום שתרגיש שהנפש אוהבת, תשאר, אל תמהר. מקומות שהתחברתי אליהם נשארתי בהם, גם אם האחרים המשיכו הלאה. זה הקסם של לטייל לבד. שאתה לא חייב להתחשב ברצונות של אף אחד. אתה הקפטן, ובא לך להוריד עוגן - תוריד. וההפך. מקומות שלא עושים לך טוב, תעזוב. ולא משנה שלאחרים כיף שם. הייתי במקומות שאמרו לי שהם נוראיים, ודווקא שם מצאתי את גן העדן הקטן שלי. קח עצות בעירבון מוגבל. תקשיב רק לטיפים. אל תקשר, תאהב אבל אל תתאהב. זה תוקע, ונראה לי שנתקעת כבר מספיק ב23 וחצי שנים האלה. אתה טס בגיל שאני טסתי. אתה תטייל תפגוש כל מיני בני עשרים עם ריח של בקו"ם, שיתפארו בעבר הצבאי שלהם ואתה תעצור ותבין כמה אתה כבר לא שם. וזה טוב. התקדמת. תלמד ספרדית רחוב, ויבינו אותך. עזוב את הקלטות ה"פרדון סניוריטה" ופשוט תלמד תוך כדי תנועה. אל תשכח לראות זריחות ושקיעות, רק כ זה יפה. לעצום עיניים ולהרגיש את הרוח על הפנים ולהבין שזה החופש האמיתי. אל תחשוב על מה יקרה כשתחזור, אולי רק שבוע לפני הסוף. תנקה מעצמך את כל הזוהמה שצברת עם השנים, ותתחיל מחדש. תאהב את עצמך באמת, ולא את מה שכולם חושבים שאתה ואת מה שאתה רוצה להיות. לשאוף זה טוב. אבל למטרות אמיתיות. בועות סופן להתנפץ במוקדם או במאוחר. הייתי אומרת לך לנסות את כל סוגי הסמים וההזיות, אבל אני בעצמי עשיתי רק מריחואנה. לא משך אותי להימחק. תשים קונדום. תמיד. שלא תחזור עם מחלות שיהרסו לך את החוויה. תשמור על הדברים שלך טוב, תגבה תמונות תמיד. תזכור שכל תמונה שנעלמת לך, זה זיכרון שלא יחזור. ואולי בכלל תשכח. תזכור שיש לנו מדינה קטנה שברוב הפעמים חושבים עליה דברים רעים, תגונן עליה, נלחמת בשבילה, תגונן עליה כשצריך. אל תעשה יותר מדיי שטויות, תעזור לנו להמשיך בתדמית הטובה. 

אני יודעת שכל זה נשמע מאוד "מואר" ופלצני, אבל עד שלא תתמסר לחוויה, אתה לא תבין עד כמה צדקתי. תקרא את זה לפני ואחרי, תנסה אותי.

תחשוב עליי, אבל רק כשאתה שואף לריאות בשקיעה יפה. ותקנה לי צמיד לרגל.