גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אז מה אתה חושב עליי, נו באמת, עכשיו כשאתה לא חייב לי כלום.

את מדהימה.

נו.

באמת. את מדהימה.

אתה אומר את זה לכולן. 

לא. כיף לי לדבר איתך, את מעניינת, ואת נראית ממש טוב.

משהו שלא בסדר בי?

אין.

זה קטע. דווקא שבוע לפני שהוא טס נהיינו באסט באדיז. הוא עזר לי המון השבוע לסדר סוף סוף את החדר היפה שלי, ובכללי גם את הדירה. הוא התיידד עם חברים שלי, למרות שהם פחות אוהבים אותו בגלל ההתנהגות שלו כלפיי. הייתה לנו שיחה שהבהירה לו שאני לא אוהבת אותו יותר. למרות שהוא טען שאני ״מתה עליי עד שד עצמותייך״, ואמרתי לו שעדיף שהוא ישתוק כי הוא עושה לעצמו פדיחות. קצת התנגחנו. אבל השלמנו. אני בטוחה שאנחנו נתגעגע. הוא השלים עם זה שאני קוראת לו תינוק, ואני השלמתי עם זה שהוא אף פעם לא באמת חיפש איתי משהו רציני. הסברתי לו שאני כבר לא אוהבת אותו, למרות שהייתה הקלטה ששלחתי לו שאני מתגעגעת, כי זה אחרי שראיתי אותו בבאר השכונתי שלי במקרה וצפו לי המון רגשות. אבל מאז קרו דברים, והחלטתי שאני לא מעוניינת להיפגע יותר, ופשוט לשכוח. אז שכחתי.

כיף לי בתל אביב. הכל קרוב. ושמח. וחם. הוא אמר שזאת תקופה של התחלות, כולם מתחילים משהו, ואז התווכחנו למי מאיתנו יהיה יותר כיף בהתחלה החדשה שלו. באוקטובר יש לי יומולדת 26, ואמרתי לו שהוא חייב להכין לי שלט מזל טוב מאיפה שהוא יהיה. הוא יהיה בארגנטינה, כשאני אתחיל את שנת הלימודים השנייה שלי, הוא אומר שכנראה עד אז יהיה לי כבר חבר. וחבל שהחבר סתם יקנא. הוא לא רוצה לדמיין אותי עם מישהו אחר, אבל הוא יודע שמגיע לי והוא באמת יהיה שמח בשבילי. אמרתי לו שאם יהיה אחד כזה, הוא ישלים עם זה שהיו לי גם לפניו. 

אני לא יודעת איך נפרדנו ככה. בעיקר שלפני כמה ימים אכלתי לעצמי את הלב שלא קמתי והלכתי ברגע שהבנתי מה הוא עשה לי מאחורי הגב. 

אני לא יודעת מאיפה כל החמלה הזאת.