גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

רק עכשיו אני מבינה שזה הסוף. היו לי חודשיים להתרגל לרעיון, והנה זה מגיע. אני מתחילה לדבר על מכירת חפצים, תאריכי יציאה, חגיגות פרידה מתל אביב, העברת כתובת בכל מיני מוסדות חזרה לבית של ההורים. יצא לי לקרוא שיחות שלי ושל השותפים הקודמים, להיזכר בהרמוניה ששררה בבית. בסופי שבוע שהיו מתחילים ב21:00 ו״שאאאאלוווום״ של חברים שמגיעים לדירה, ונגמרים מתישהו בצהריים המאוחרות של שבת שהייתי מבינה שעם כל הכבוד לתל אביבוש יש לי ממ״ן להגיש. וכל פעם הייתי קמה בצורה אחרת, שבורה פחות-שבורה יותר. תוהה מה עבר עליי בלילה הקודם ואיך הגענו למצב הזה. סופי שבוע של חברים משותפים שבאים לישון בדירה ובגלל שאין מקום לכולם, אז גם ישנים איתי במיטה. והכל בסדר. בקרים שאני נכנסת למטבח אחרי שחזרתי לילה קודם מוקדם מהשותפים ומגלה שהם היו במאנצ ממש מוזר ושאריות של סלט ונקניקים אול אובר דה פלייס. ואני מחייכת חצי חיוך ומדליקה קומקום ומרימה את הכיכר לחם מהרצפה. תמיד יש חטיפים בבית בשביל לארח ואת הקניות עושים במשותף ומכינים ארוחות משותפות ויש לנו בדיחות משותפות, וסופ״שים של כדורגל וטייק אוואי ומיני מסיבות דירה. המרפסת תמיד מפוצצת בבדלים של סיגריות וכוסות חד פעמיות וכשמנקים את הבית אז אין תורנויות - כולם ביחד. הכל של כולם. בשנה השנייה זה התחיל טוב, אחרי זה כל אחד התחיל להסתגר בחדר שלו למרות הניסיונות שלי לשחזר את ההרמוניה מהשנה הקודמת. הייתה הרמוניה, אבל יותר ריבים כי בחרתי שותף סטלן נוראי מסריח ומלוכלך שגרם לי כמה פעמים לעצור את הנשימה כשאני עוברת ליד החדר שלו. אז מצאתי לי חבורת ווהו גירלז וכבשנו את הבארים של דיזינגוף וההרמוניה של החבר׳ה שוב חזרה לחיי. ימים של ים וגוינטים, מסיבות עם אורות מרצדים, בארים אפלים, הודעות באמצע הלילה וזיונים חד פעמיים מדהימים.

הזמנים עברו והשתנו וברור שתמיד אזכור רק את הרגעים הטובים שלי בתל אביב ופחות את האכזבות מגברים, משותפים, מחברות. לילות של בדידות ובקרים של צער על לילות של טעויות. וזהו. אני עוזבת. הייתה תקופה טובה בסך הכל. תל אביב בשבילי תמיד תגיע עם חופש בלתי מוגבל. כמו שבאמסטרדם יש ריח של וויד ברחובות, אז בתל אביב יש ריח של חופש. תהיה מה שתהיה, תעשה מה שתעשה - זה בסדר. בתל אביב זה בסדר. סיימתי פרק בחיים, שעצוב לי לסיים, אבל מיציתי אותו לגמרי. והייתי שמחה לגור כאן ובזוגיות, אבל למי יש כסף לזה. אני רוצה לקנות בית מתישהו, ולטוס לחו״ל פעמיים בשנה ולצאת למסעדות שוות ואי אפשר לעשות את כל זה עם שכר דירה גרידי וחונק.

כל סוף, הוא התחלה חדשה :)

ביי תל אביב, אהובתי.