גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

נסעתי לתל אביב. לבשתי שמלת מקסי צמודה בצבע אפור ונעלי את הטבע נאות שלי וארזתי תיק. תל אביב שלי. הייתי אצל השכנים, שמרתי על הבנות, ישנתי בבניין שלי. ראיתי שהשלט על הדלת ירד, אבל הפתק בדואר נשאר. הסתכלתי על הדלת החומה הרגילה, בלי שלט ועם שאריות דבק של שלט לדלת שעמד שם שנתיים וניסיתי לחשוב על כל כניסה שלי לדירה הזאת. דירה שכבר לא שלי. חיפשתי בלב מה אני מרגישה ולא מצאתי כלום. סיימתי את העבודה השחורה שלי ועליתי על האוטובוס לבית האמתי שלי. אפילו לא הלכתי להסתכל על החדר שלי ועל המרפסת. פשוט המשכתי הלאה.

נסעתי לתל אביב. לבשתי ג'ינס צמוד וחולצה שנגמרת בדיוק איפה שהג'ינס מתחיל. תל אביב שלי. התיישבתי בבאר שישבתי בו עשרות אם לא מאות פעמים, דיברתי עם חברה, צילמנו תמונה שתי מסטולות בערך 10 פעמים עד שיצא משהו ששתינו הסכמנו עליו. העליתי לאינסטגרם ודיברנו ודיברנו. בסוף חזרתי לבית האמתי שלי. חיפשתי בלב ולא מצאתי געגוע לסצינה. 

אני שוכבת על הגב עכשיו ובובי כהרגלו נוחר, אחרי שהפסיק שוב התחיל. היה סיכוי שאני בהריון. כי שכבנו אחרי שהייתי במחזור, לפני שלקחתי גלולות ולקחתי גלולה רק כמעט 24 שעות אחרי כי הייתי בתל אביב. עשיתי בדיקה לכל מקרה, אני הצעתי ובובי אמר שאם יש ילד אז נשמור. אמרתי לו שממש לא! אין ילד, היה פס אחד. ופתאום חשבתי על זה שאני לא יודעת איך בובי עם ילדים בכלל. וחברה שלי אמרה שנאמץ כלב. ולא, אני לא מאלה. אני בזה לנשים האלה שמאמצות כלבים עם בני הזוג שלהן רק כדי לדעת אם הוא מספיק אחראי לילד. פחחח. אה, ורצים עליי ריכולים בקבוצה וואטסאפ של כמה פוסטמות מהשכבה שלי כי אחת מהן (נועה הצב) ראתה אותי בסופר פארם והייתה חייבת לדחוף את העיניים שלה מעבר לכתף שלי ולראות בדיקת הריון ולצחקק כמו ילדונת בת 12 שהרגע גילו לה שמישהי מהכיתה מקבלת כבר מחזור. שונאת את העיר הזאת. סתם, לא באמת. הכל בסדר כאן. כל כך בסדר כאן, כשהייתי בתל אביב פתאום נזכרתי מה יש לי לעומת מה שהיה לי. כאילו כל הזיכרונות שלי מהדירה ומהעיר נעלמו. אני בחיים אחרים עכשיו. ובאופן מפתיע ממש סבבה לי עם זה. 

ביום שישי לי ולבובי יש חצי שנה. והגעתי למסקנה שלהסתכל לו בעיניים זה כל מה שאני צריכה כרגע.