גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

דיברתי עם אמא שלי בטלפון בבוקר והשיחה גלשה לתוך המשרד. רק המזכירה של הבוסית שלי הייתה ובדיוק סיפרתי לאמא שלי שבובי מתעורר 10 דקות לפני הזמן ובמשך 10 דקות רק מנשק אותי, מחבק אותי ומעיר אותי לאט לאט, מתארגן ואז חוזר לתת לי נשיקת בוקר טוב אחרונה לפני שהוא יוצא ולי יש עוד לפחות 40 דקות להמשיך לישון. וכן, זאת הייתה שיחת התבכיינות שמלווה בצחוק. כי בתכלס, אני מתה על זה. אני כל הלילה ישנה טוב כי אני יודעת שבבוקר בובי יעיר אותי. כשניתקתי את השיחה והסתכלתי על המזכירה והיא דפקה לי כזה מבט מהמשקפי ראייה בצבע קרם שלה, שכאילו ברגע שאבתי לה את המחשבות. 

המחשבות שלה אמרו שאני צריכה להגיד תודה. אני צריכה להגיד תודה כי יום אחד הוא יקום בבוקר ויפסיק לעשות את זה. אולי ארגיש ואולי לא בשני המקרים לא אגיד לו כלום כי הרי גם ככה התבכיינתי על זה אז הנה, זה נגמר. התבכיינת על זה גם ככה לא? אז הרי לך. ואולי זה יהיה אחרי שיגיעו ילדים או לפני. אם זה יהיה לפני, גרוע יותר ואם אחרי - מה את רוצה, יש יצור תמים שבוכה וצריך לדאוג לו או כזה שזוחל למיטה ומעיר אותך כי הוא צריך משהו או שפשוט משעמם לו. ואולי יימאס לבובי בכלל, הוא כבר לא יאהב את החום גוף שלי בבוקר ואת הריח של השינה ובכלל יהיה לו יום עמוס לפניו והוא יצטרך לקום ולצאת ולא משנה לו אם הוא נתן נשיקה לזאת שפוקחת רק עין אחת בקושי ומחבקת אותו מתוך שינה ואולי זורקת לו משפט מתוך חלום כאילו הוא המשך של מחשבה. 

תהני מזה, כן, יש מישהו שמחכה לך במיטה. מישהו שמעיר אותך בבוקר כי כיף לו. מישהו ששר לך שירים ומשגע אותך. מישהו שמניף אותך לאמבטיה על הגב. מישהו שאוהב. הייתי בתל אביב לפני שבוע, השארתי את המישהו הזה בבית ויצאתי למסיבה. בדרך לשם וחזרה היה לי כל כך קר, והמחשבה היחידה שעודדה אותי היתה שאני לא חוזרת כבר למיטה ריקה הרבה זמן, אבל בעיקר לא אחרי מסיבה. כי מחכה לי שם מישהו.