גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אני לא מסתכלת בהסטוריה של השנה האחרונה מחשש שאבכה כל כך הרבה כשאזכר בכל מה שעברתי. 2016 הייתה שנה שקרו בה המון שינויים. העיקרי הוא שהפכתי למודעת. הפכתי מודעת לבועה שהתמסרתי אליה כל כך בקלות, שנהניתי בה ומיציתי אותה עד תום. ולמרות זאת, לפעמים יש בי געגועים. בקור, בגשם, בחום, בלחות הנוראית - קיבלה אותה כמו שהיא והיא אותי. על כל פני ופניה ואהבותיי וחשקיה וחשקיי וכמהתי..ולבסוף בצער רב והרבה נוזלים שהתבזבזו ארזתי את חפציי ויצאתי ממנה ושבתי ואני עוד שבה מדיי פעם לרחובות המוכרים, למבטים החמים, לשחרור הנפש, הגוף והמוח. והבריאות ירדה מהגרף הרצוי לגרף אחר שלא הכרתי כמותו והייתי פעמיים מאושפזת בבית חולים. בראשונה הגיעו הארות של חיים שפתאום נעצרו וכבלים של חוטי אינפוזיה ותרופות לתוך הזרוע הדקה שלי ושטפי דם שהזכירו לאנשים יקירים שנפטרו מסרטן, אז כיסיתי אותם במייק אפ ובבגדים. את הכאב הנראה שלי, את מה שעברתי, את החלק המכוער במסע מאוד חשוב. והמשכתי לצאת למסיבות ולטרוף את החיים אבל היה בי זוהר אחר. כולם אמרו את זה אז באותה תקופה. השתניתי מבחוץ, זכרתי, גיליתי את האור ועם האור הגיעה האהבה. בפעם השניה, קצת לפני היום הולדת שלי עם כאבים נוראיים בלבלב. תקופה קשה שבגללה עד היום אני לא אוכלת קוטג׳ ולא שותה מיץ רימונים, ולא אוכלת גבינה לבנה למריחה מעיזים. כי זה מזכיר לי את התקופה הזאת. של חוסר ידיעה, של ניתוח שהיה אמור להתקיים ולבסוף לא קרה והבנה שכל זה קרה בגלל תרופה שאני לוקחת בקביעות כמה שנים טובות כדי להתגבר על המחלה האוטואימונית שלי, ואלו תופעות הלוואי של התרופה. ולא, לא נותנים לי קנאביס. הרופא גסטרו שלי לא מאמין בסגולותיו של צמח שהרבה לילות אחרי שכבר השתחררתי מבית החולים, סימם את הכאב ונתן לי לישון. ואפילו כשהיו נותנים לי רפואי מקורות חסויים, זן ארז, ריפא אותי. הוא אמר שהיה שמח שאצטרף לקבוצת מחקר אבל אני לא במצב שיכולה להרשות לעצמי לקבל אורגנו ושיגידו לי שזה קנאביס ונראה אם זה ישפיע עליי או לא. ממש לא. 

ושנה אחרונה ללימודים שלי החלה. הצלחה של העלאת הממוצע בשלוש נקודות, וחכו חכו. עבודת חלומות שגורמת לי להכיר המון אנשים ולכבוש יעדים ולנסות לכבוש עוד ועוד וגם כשיש מפלות, לדעת לקחת אותן ולקום ולהצליח עוד, לרצות להצליח. לרעוב להצליח. רכב חדש ואדום שהוא החלום שלי מגיל 17, אהבה שמתעצמת כל פעם מחדש ועליות וירידות שיש בכל מערכת יחסים. ויכולת לקבל את זה שככה זה אצל כולם ושאין כזה דבר ״מושלם״. לא יהיה. יש את הקרוב למושלם ומפה ממשיכים. כי כשחשבתי שמצאתי את המושלם, גם הוא לא היה כזה מושלם ולא יצא מזה כלום באמת. ויכולת שאני עדיין מתמודדת איתה לא לרצות לקום ולברוח כל פעם כשמשהו לא מסתדר. וחלומות מלא חלומות על מקומות רחוקים ופסקאות של חיים אחרים ורצון להמשיך להגשים ולחיות את ההווה בדרכי שלי, בלי הפרעות, בלי אנשים שייקחו ממני את האנרגיות שאני כל כך צריכה לעצמי. 2016 הייתה שנה של שינויים קיצוניים שהאמנתי וככה גם יצא, שקרו לטובה. אני לא מאמינה שדברים קורים סתם אף פעם, הכל מחושב ומתוכנן בקפידה על ידי אנרגיה שכל אחד יכול לקרוא לה כרצונו. 

החיים ממשיכים. תהיו טובים.