גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אני זוכרת את הימים האלו, ממש לפני שנה, שכל מה שרציתי היה לגור איתו לבד בשביל שנוכל לעשות מלא סקס בקולי קולות. כשעברנו לגור ביחד היינו עושים מלא סקס, בכל פינה בבית, באמצע כל מיני סיטואציות ואולי גם בגלל שהיה קיץ (מי שקורא כאן זמן מסוים יודע שאני אישה של קיץ) ובקיץ יותר קל להתפשט בלי הפחד הזה של לרעוד מקור במקום מאורגזמה. 

אחרי זה הבריאות שלי פגעה לנו במערכת היחסים האינטימיים, כי כאב לי פה ושם ולא נוח לי ככה וככה ואני זוכרת שפעם בכיתי לבובי שאני מרגישה גרועה בגלל שאני פיסית לא מסוגלת לספק אותו - וגילו לי דלקת בלבלב שבגללה התאשפזתי. והשגרה, הלימודים, העבודה, שכל הזמן יש מה לעשות ואנחנו נכנסים רק ב-22:30 למיטה. אז לפעמים אנחנו מתעוררים באמצע הלילה, עושים סקס וחוזרים לישון ובדרך כלל יותר בסופי שבוע. 

אבל אני מרגישה אשמה. אני מרגישה שהחשק המיני שלי ירד למרות שבובי כן סקס מדהים וכן מושך אותי מינית, השגרה כאילו מורידה לי זיקפה.

גם מעולם לא הייתי בזוגיות מעל לשנה ואני לא יודעת אם זה לגיטימי שזוג צעיר, ללא ילדים, לא יעשה סקס יותר מפעמיים בשבוע, בעיקר שיש מלא לנז׳רי בארון מויקטוריה׳ס סיקרט(!) (יומולדת לו? לנז׳רי! יום האהבה? לנז׳רי! שנה ביחד? לנז׳רי! ראיתי לנז׳רי באתר של ויקטוריה׳ס? נקנה, שיהיה בארון, נמצא סיבה ללבוש את זה).

האמת שזו לא רק השגרה, לאחרונה רבנו הרבה על כל מיני דברים שלא היה לי רצון לפתוח אותם פה, לכתוב עליהם, להעמיק בהם ולגרום להם להישאר לדיראון עולם מעל דפי האינטרנט. אמרו לי שזה ״מבחן השנה״, אבל אני מרגישה גם שמבחן השנה הזה הוריד לי משמעותית מהיכולת להיפתח אליו ולשכב איתו. ברור שאני אוהבת אותו, פשוט סקס בין בני זוג זה עניין כל כך אינטימי שאם משהו קטן נפגע ועדיין לא תוקן, אי אפשר סתם לעשות סקס ולמלא את הצורך כמו עם יזיז שהוא יכול להיות הכי טמבל שבעולם אבל ׳היי, יש לך אחלה בולבול! אז בוא נעשה סקס ולך כוסומו מצידי אחרי זה/ותחזור לשדרות בן גוריון עם הקטנוע בגשם אחרי זה׳. בזוגיות זה לא עובד ככה. 

וכל זה גורם לי לאשמה נוראית. כל יום שאני נכנסת למיטה ויודעת שלא עשינו סקס היום. אשמה אשמה אשמה זאת אשמתי הוא חפן לי את הציצי, הוא רצה, למה לא זרמתי? לא יודעת. אני כזה במן חוסר חשק מוזר שמתלווה אליו אשמה גדולה על זה שלא עשינו מיום שישי סקס. זה לגיטימי? ברור שיש תקופות שאנחנו כל הסופש פותחים בבית קרנבל, אבל יש ימים בזמן האחרון שאין לי כוח. וזה, זה לגיטימי? ׳אין לי כוח׳ זה לא כמו ׳כואב לי הראש׳ רק של הדור שלנו?