גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

החלטתי לסלוח לכל מי שפגע בי בעבר.

לחברה הכי טובה שלי, שבגדה בי עם מישהו שאהבתי והיא ידעה על כך.

לאורטל, על השקרים, המחשופים, פיתוי הגברים שלי, וכל כאב לב אחר.

למני, שחשב בעיקר דרך הזין.

לשגיא, שחשב שאני אובססיבית לגביו, ובעצם הייתי כולה בת 17 שמתלהבת מחיילים.

לעתי, שהנפיץ שקרים כלשהם.

לעומר, שהנפיץ פנטזיות עלי ועליו בתקופה שלא ידעתי מה זה זין.

לדרור, שיום אחד נעלם כלא היה.

לאור, שהוא בעצם אף פעם לא היה.

לאבא, שלא ממש אבא.

למורן, שסיכסכה ועד עכשיו היא אוכלת את כל השיט שלה.

לרעות, על האובר פרחה שבה ועל כל הקללות, הקילקולים והמבטים המוזרים O_0 חחח

לכל הגברים ששכחו ממני כשהיתה להם מישהי.

ולכל החברות ששכחו ממני כשהיה להן מישהו.

לאלירן, על היותו ערס.

ללהב, שעד שהוא נזכר שאני כוסית על לא שמתי עליו.

לכל החיוכים המזוייפים שאי פעם נשלחו לעברי.

לענבל, שתקעה אותי עם שבת שמירות.

לאלון, שכל חודש מפיל עליי תורנויות.

לבר רפאלי, שלקחה לי את ליאו שכל כך אהבתי בגיל 8.

לדר. עומר, שלא מאמין לי שבאמת משהו דפוק אצלי בגב וברגליים.

לכל הסופרים שקראתי את הספרים שלהם והתאכזבתי.

לכל המפיקים שאי פעם הלכתי למסיבות שלהם והצטערתי על הרגע.

לכל הבמאים שייצרו סרטים כל כך גרועים.

לג'וני דאפ, שהוא לא שלי.

לך, שכעסתי קצת, ועבר לי, כי אי הבנות קורות.

לעולם, שהוא כזה.

ולחיים, שהם לא עוצרים לרגע, מעיפים לכל מיני קומות שבחיים לא תיארתי את עצמי שם, נותנים לי לטעום הכל, לגעת בהכל, לעשות הכל, ובעיקר את מה שאני רוצה.

החלטתי שנמאס לי לשמור טינה לכל העולם.

אני ההיא עם החיוך ובכלל לא מחייכת בתקופה האחרונה.

חשבתי שזה רק מבפנים, אבל אז שמתי לב להתפרצויות שלי כלפי חוץ, אני צועקת על אנשים, אני קרירה, אני כועסת, אני פאקינג לא כזאת.

הגיע הזמן לשים הכל בצד, אחרי כמעט 20 שנה, להתחיל מחדש, להבין שהכל מעצב את האישיות שלי, כל מה שקורה הוא בסה"כ עוד חוויה לחיים, יהיו עוד אכזבות, ריבים, שקרים ומסיכות, לא יהיה לי טוב בכמה מקרים, אבל זה לא ישאר לנצח.

אז דיי.

הגיע הזמן לחייך, לזרום, לשים זין ולעבור הלאה כמו שאני באמת.

משיחה שערכתי עם נתי, ידיד טוב, הבנתי שכנראה קוראים פה כל מיני אורחים בלתי קרואים.

זה בסדר, תקראו אותי, ותעבירו הלאה, 20 שנה ניסיתי להתמודד איתכם.

עכשיו אתם צריכים להתמודד איתי.

ותודה לאיש הפח על ההשראה.

כל הפוסט הזה, והפרוייקט זכרונות, לא היו נכתבים בלעדיו.