גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

עשיתי לי רשימה, בשביל לא להתפזר יותר מדי. ובכלל, לא האמנתי שאני בוכה כל כך הרבה בגלל ששוג טס לחצי שנה. פשוט לא האמנתי, חשבתי שיהיה לי יותר קל. אבל כתבתי לו מכתב, הבאתי לו אותו עם המתנה שקניתי לו וממתי שכתבתי את המכתב, כאילו קלטתי שהוא באמת עוזב. ומאז התחלתי לבכות. בכיתי הרבה. לפני שנרדמתי בכיתי, כשקמתי בבוקר בכיתי, בתור לתרופות בכיתי, בדרך הביתה בכיתי, למורה נהיגה שלי בכיתי, לרופאת משפחה שלי בכיתי, תדלקתי ובכיתי, אכלתי ובכיתי, הייתי בטיפול לייזר ובכיתי, לקוסמטיקאית שלי בכיתי, ראיתי טלויזיה ובכיתי..פשוט בכיתי, יומיים. וכלום לא עזר לי. לא רציתי לשמוע מאף אחד, בעיקר מאלו שקורים להם דברים טובים. לא הייתי יכולה להיות אוזן קשבת לאף אחד. כל מה שרציתי זה לשכב במיטה ולא לזוז. אבל היו לי כל כך הרבה דברים לעשות...אז עשיתי ובכיתי.

כשסיימתי לבכות, היו לי שני דייטים, החלטתי שכרגע אני לא עושה איתם כלום. כי אין לי כוח להתחיל את כל זה שוב. ואני לא מחכה שיבוא לי על מגש של זהב. פשוט..זה לא הזמן.

ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול, כמה גברים. ואני לא בטוחה שבא לי בכלל לשמוע את התשובות. כי אולי אני אצטרך לנתק איתם את הקשר. כי יש דבר כזה ידידים, גם ידידים ש"על הדרך". אבל אני פחות ופחות מאמינה בידיזים. אלו שמוכנים לשמוע אותך חופרת להם עם מחשבות וגם כשאת חופרת להם עם גניחות. המצבי רוח שלי משתנים בקצב ממש מהיר, לרגע אני מאושרת ולרגע אני ממורמרת. ואני גם לא יודעת מה לעשות עם המירמור הזה. איך לפרוק אותו. אמרו לי לעשות סקס. ואני לא מרגישה מוכנה נפשית להתפשט מול מישהו ולתת לו להכיר את הגוף שלי. ואני לא מתביישת בגוף שלי. בכלל לא. אני אפילו מאוד גאה בו. אבל אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. אני לא חושבת שזה מה שיפתור לי את הבעיות. וגם לא מול מישהו מוכר. ובכלל, לאחרונה הבנתי שניסיתי כמעט הכל בחיים, ושום דבר כבר לא מרגש אותי. לא סקס, לא אלכוהול, לא סמים קלים, גם לא לדעת להוריד הילוך לשני לפני פניה ימינה, ולא לנהוג בכביש מהיר. אולי פה ושם הופעות חיות. אבל מה שהכי הרבה זמן לא היה לי בחיים זאת אהבה, אמיתית ויציבה..שתרגש אותי.

אני לא מחפשת, ואומרים שמי שלא מחפש - מוצא. אז..

ולחשוב איפה הייתי לפני שנה. בדיוק השתחררתי מהקבע. התחלתי לחיות.

את הסילבסטר חגגתי במסיבת נישואין של איזה זוג באולם אירועים שבו בירמנתי. הרמתי כוסית לחיים עם ההשתקפות שלי בחלון, וביקשתי שהלוואי ושנה הבאה אני אהיה במקום יותר טוב.

אז השנה הייתי במקום יותר טוב, בפקק באמצע תל אביב, כשספרו בגלגלצ את ה10, 9, 8..ואחרי זה בבר של חבר של חברה שלי. התחיל איתי חיילצי'ק בן 20 שהזמין אותי למלא ציי'סרים גם אחרי הפעם העשרים שאמרתי לו שהוא קטין ושלא נעים שהוא מבזבז עליי כסף. ואז הוא נישק אותי, והוא נישק גרוע כל כך, שכל מה שעבר לי בראש זה - תברחי. ובדיוק ידיד שלי הציע לי לחזור הביתה וזה היה טיימינג מושלם, ברחתי משם וחזרתי הביתה לא לפני שטחנתי סושי להנאתי.

ובכלל, חוץ מעניין העבודה, שכרגע אני לא מוצאת. אני במקום יותר טוב. הייתי ביחידה לא מזמן, והבנתי איזה שינוי עברתי. לרגע הצצתי אחורה והבנתי שפתאום אני שוקלת את המילים שיוצאות לי מהפה, אני נראית יותר טוב, אני מחייכת יותר, אני אוהבת את עצמי ואני שלמה עם עצמי יותר, והתחלתי לאהוב בנות ולסמוך עליהן, ושאני מבינה שבסופו של דבר - הכל תלוי בי ובגישה שלי.

עד לא מזמן התבאסתי מכל העניין שאני רוצה לטוס ואין לי כסף. וכולם אמרו לי לא לרוץ, להתגלגל עם החיים ולראות מה קורה. התגלגלתי ובאיזה טרמפ שתפסתי הציעו לי תפקיד בקבע בטייסת מאוד שווה. וכבר הלכתי לראיון, ומי יודע. אולי אחזור לקבע. זאת אומנם המון עבודה. אבל החבר'ה שם חמודים. המשכורת סבבה. יש טייסים. והסמ"ט א' התרשם ממני מאוד. אז אולי..כלום לא בטוח כרגע. לפי מה שאני מכירה, הם יעדיפו לגייס מישהו שכבר נמצא בצבא. מאשר מישהו מהאזרחות. אבל אחרי שהסמ"ט א' אמר לי "מצידי מחר תתחיילי ותבואי לכאן על א'" אולי הם כן יעדיפו אותי.

לטס פייס איט.

אני לא אבקש שקל מההורים שלי על הטיול בחו"ל וגם לא על התואר. כל זה יוצא בסביבות ה60 אלף שאני צריכה. ואין לי אותם, ואני לא יודעת גם מתי יהיה לי. אז אני שוכחת מהכל, עושה ריפרש, ועכשיו אני באמת זורמת עם העניין.

ושוג טס עוד שבוע בדיוק, ומעצבן אותי שהוא מתייחס אליי כאילו "תהיי חזקה" הוא לא מבין את הקטע שאני מחכה שהוא יטוס כבר, כדי באמת להתחיל חיים חדשים. בלי זכר מהחבר'ה של התחנת דלק. לא שהיה לי רע איתם. אבל זאת תקופה שעברה ודיי. אני לא תלויה בו, אני לא רוצה אותו. מכירים שפתאום אתם מסתכלים על הבן אדם ולא מבינים מה מצאתם בו מההתחלה. אז זה פשוט ככה. לא יודעת מה מצאתי בו. ובכלל טוב לי לבד.

ומי יודע מה אכתוב בפוסט של 2012..

שנה אזרחית מצוינת. :)