גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

"יש לי חברה, אבל אני רוצה גם אותך, ואני לא מרגיש רע, שאני איתך, וגם לא אחרי, ואני אומר לה שאני אוהב אותה, אני באמת מתכוון לזה..את משהו אחר, את אחרת."

"אני האחרת, ואיך אתה יכול להסתכל לחברה שלך בעיניים ולהגיד לה כל מיני מילים יפות, וכשהיא הולכת לישון אתה רוצה ש"שנשב"?"

"אמרתי לך, אני לא מרגיש עם זה רע, מה, אני הולך להתחתן איתה? אני עושה מה שבא לי, מה אכפת לך? את עוד שניה הולכת מפה ולא חוזרת בחיים, את לא תראי אותה בחיים."

מה אכפת לי? בטח שאכפת לי, וגם לא, לא אכפת לי, אכפת לי, כי זה יושב לי על המצפון כל הטלפונים וההודעות שלך, והמבטים שלך, ולא אכפת לי, כי היא גם ככה לא ממש אוהבת אותי, אז כיף לי לחשוב אחרי כל מבט שהיא עושה לי מאחורי הגב על זה שחבר שלה מת לזיין אותי ואני מחזיקה אותו רק בגלל שאני מכירה אותה, ובגלל המצפון שלי.

ובתכל'ס, זה רק מעלה לי את האגו שגברים שיש להם חברה פוזלים לכיווני, אבל מה זה עוזר לי כשיש להם חברה, והם לא מתכוונים להפרד ממנה, וגם אם כן, אז כלום רציני לא היה קורה בינינו כי אם הם בגדו בה הם יבגדו גם בי, ונכון שהם נראים ממש טוב, ונכון שהם מנייאקים, ונכון שיש להם ים סקס אפיל, שאפילו אם הם ימכרו אותו ישאר להם עוד, נכון..אבל דיי, אני לא רוצה, לא רוצה לגעת בכם, לשמוע אתכם, לראות אתכם בטווח הראייה שלי, תתמקדו בחברות שלכם, שאתם כל כך אוהבים, בהן, שבאמת מאמינות ל"אני אוהב אותך", שאולי בוכות כי טוב להן מידיי איתכם, אלו שלידם אתם כל כך גברים, ושומרים עליהן, ונותנים להן הכל.

עזבו אותי, באמאשלכם.

נשבר לי הזין, אתם כמה, לא אחד, לא שניים, במה אני שונה מחברות שלכם? אני אישה, כמוהן בדיוק, אז מה, בגלל שאני אומרת כל מה שאני חושבת, ולידי אתם לא יכולים להיות סופרמנים, אלא רק מי שאתם, חשופים לכל דבר? כי אני לא אוכלת את כל השטויות שלכם? בגלל זה? אז אולי אתם יוצאים עם ילדות, או עם נשים שלא מבינות אתכם!

אני רוצה להיות לבד, או עם מישהו שיהיה רק שלי, ולא של עוד אחת.

עוד מעט מגיע החורף, ואיתו הפלייליסט של המטאל, הגשם, והשמיים האפורים..שעושים לי כ"כ עצוב.

לאט לאט מתחיל להיות אכפת לי פחות מאנשים, ממה שהם אומרים-חושבים-עושים, מן ריקנות כזאת, שלא אופיינית לי, אני שמחה בדר"כ, ולאחרונה אני לא מחייכת הרבה, כאילו אין מה שממלא אותי, אני חושבת שזה קשור לעובדה, שאני עדיין תקועה בתוך הצבא, ואני צריכה להתאזרח, ולהתמלא מחדש בדברים שצריך לעשות ולהספיק, כי העבודה שלי שם, היא יום אחרי יום סיימ שיט.סיימ פיפל.

אני נשארת בבית ביום שישי בערב, במקום לקרוע את ה..ארץ(?!)כמו שאופייני לי, ואני לא מתבאסת על זה, אני רואה סרטים עם אמא שלי, יושבת קצת על המחשב, והולכת לישון, קמה בבוקר, מנסה להרגיש מאוכזבת, ולא מצליחה, כאילו לא אכפת לי, אני פשוט חושבת "אז ביג פאקינג דיל..יהיו מסיבות יותר טובות", וזה לא ככה! מה קרה לי? אני אמורה להתאכזב.

ישבתי עם חברתי ונילו, על מילשייק וטוסט פיצה בחוף ראשון, הגברת משוחררת כבר שנה וטיפל'ה, ואני עדיין שם, באותה יחידה מיוחדת בה הכרנו.

היא הספיקה לעשות פסיכומטרי, לעבוד באילת, ולעשות מספיק כסף לשנה בדרום אמריקה.

ואני חושבת על זה שהשבוע אני חוגגת 21 :) ועוד שבועיים אני סוגרת ת'באסטה, אומרת שלום לצה"ל, עשקתי לו ת'צורה, ויצאתי לאזרחות.

ואיפה אהיה עוד שנה?

עד אז, יש לי המון תוכניות בונות, והמון יחסים לשפר, אני מקווה שאני אצליח, אני לא יודעת מאיפה אני אקח את הכוחות האלה, אני חייבת נופש, באיזה מקום מבודד, לעצור הכל, לצבור אנרגיות חיוביות ולהתחיל במרתון המטורף הזה של החיים, או לפחות בפרק זמן הזה עד שאני אכתוב לכם מאיזה חור נידח בניוזילנד, או תיאלנד.

עושים חיים באזרחות, ממה ששמעתי ממנה, היא לא קלה, אבל גם לא כזאת מפחידה, היא דיי סבבה לגמרי, וצריך להשאר בפופורציות, ולהחזיק את עצמך חזק, כי אין מי שיתפוס אותך, זה את נגד הכל.

אני מרגישה כמו נכה.

מחכה לסוף החודש..אני צריכה לדאוג לעצמי.