לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי".

Avatarכינוי: 

בת: 36



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

5/2008

מוזות של ים.


בלי גראס, אבל עדיין עם מוזה.

לשבת פה לבד, במקום שלי.

שאני בטוחה שהוא "המקום לבד" של עוד הרבה אנשים.

לזרוק את כל המחשבות על החיים.

לשבת פה לבד, לראות את המים נוצצים.

ולחשוב כמה יפים החיים.

לתת לדמעות להתמזג עם הים.

שישטוף כל רגש שקיים.

צריך להתחיל דף חדש.

והוא מתחיל עכשיו.

אחרי שסלחתי לכולם, נשאר לי רק לסלוח לעצמי.

שלא בכל הדרכים שבחרתי צדקתי.

למרות שהדרכים האלה עשו לי רק טוב.

סלחתי לעצמי.

עצמתי עיניים.

נשמתי עמוק.

פקחתי אותן מחדש ומולי נגלה.

אותו ים, אותם גלים, עבר שאי אפשר לשנות.

לסלוח כן.

ומעכשיו, החיים ממשיכים.

הרבה יותר נקיים.

ושלמים.

 

 

18-21.6.08 => אילת. 

נכתב על ידי , 29/5/2008 17:57  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ההיא עם החיוך. ב-13/6/2008 00:40
 



ספרים, רבותיי, ספרים!


ספרים.

כשאני מתחילה לקרוא ספר, אי אפשר לעצור אותי, נדבקתי ב"מחלה" מאמא, אני תולעת ספרים גאה.

עם ספרים אפשר לברוח מהמציאות, לפליג בעולם אחר ואפילו לדמיין מה אתם הייתם עושים במצב הזה.

 

מכיוון שאני זוכרת במעורפל ספרי ילדות ונוער, אמליץ על ספרי מבוגרים.

אני אוהבת כתיבה זורמת, שפה פשוטה, מה הולך בתכל'ס, ולא כל מה שיש מסביב, אני מעדיפה שבספר כשמישהו נכנס לבית, הוא יתאר לי מה קרה בתוך הבית, ולא יחפור על איך שהבית נראה.

ובמידה והוא כן חופר, אז שיחפור קצת, התיאורים האלה סתם משעממים, ולדעתי לא תורמים לעלילה.

 

ההמלצות:

האחרון שקראתי, איש הפח - ערן רז, ספר מצויין.

ערן מספר על תקופה בחיים שלו, שהוא העביר בדרום אמריקה.

הספר עשה לי חשק לטוס לשם אחרי הגיוס ולא לתיאלנד.

הספר נכתב עם מוזות שבאו מהגראס, שכנראה יש אנשים שעושה להם ממש טוב כל הקטע הזה.

יצירת האומנות הזאת, שיחררה ממני את הפרוייקט זכרונות ואת הפוסט שעבר.

בזכות ערן, והספר, החלטתי לשחרר לחץ, לחייך יותר, לטייל יותר, ולתת לחיים לזרום.

הספר העמיד אותי בכל מיני שאלות של אחרי הצבא - אם לטייל לבד, לאן לטייל (שד"א, אם החלטתם על דרום אמריקה, קחו את ספר איתכם, לא רק שזה אחלה מסלול מה שערן עשה שם, הוא גם נותן טיפים לא רעים לגבי טרקים) ואיך להתמודד עם אנשים שאפגוש בחיים.

מהשורות הראשונות החלטתי שאת הספר הזה אני אוהבת, ומאז לא עזבתי אותו, ואת האמת, הוא עזר לי לברוח מהמציאות, מגולן, מהמחשבות, מהבית, מהצבא ומהלחץ.

והמשפט שיש לי בכותרת התחתונה, הוא מהספר, והוא נראה לי התיאור הכי נכון שיש לבלוג שלי.

בגלל זה גם הפרוייקטים, לכתוב את זה, לשחרר את זה, לקרוא את זה אחרי כמה זמן להבין שכ"כ התחזקתי והתגברתי, ועבר עליי כ"כ הרבה מאז.

כמו הפוסטים הראשונים בבלוג שלי, אני קוראת את הילדותיות הזאת ומגיע לי שתי סטירות.

איזה ילדה קטנה ומפגרת הייתי אז..מזל שמישהו פוצץ לי את הבועה.

בסוף הוא כותב "תנו דרור למשאלות לבכם,  לכו אחרי חלומות, אפילו אם תצטרכו לברוח בשבילם עד לדרום אמריקה, כי בסוף תגלו שאת התשובה ידעתם תמיד, רק את הדרך אליה הייתם צריכים למצוא".

לקחתי את המשפט הזה בתוך טיפ לחיים.

 

15 דקות - שירי צוק.

מסופר שם על בחורה בשם נעה, ש"טעות" אחת קטנה הופכת אותה לסלב של מדינה שלמה.

היא משתכרת ומודיעה בשידור חי בטלויזיה, שעד גיל שלושים היא הולכת לעשות רשימת מטלות שכתבה פעם.

שהיא כוללת צניחה חופשית, הצעת נישואים, ולדבר עם אמא שלה על סקס.

נעה, למרות שהיא כמעט בת 30, עדיין חיה בסרט של ילדה בת 20, עם הספר היא מתבגרת ומבינה שכל שינוי הוא לטובה, ושלפעמים צריך לדעת לסלוח, גם אם זה לאנשים מאוד יקרים כמו ההורים.

מומלץ לקרוא ולחשוב מה אתם הייתם עושים במצב כזה, וגם כי הסוף הוא מפתיע ונותן לכם לחשוב על סיום הולם.

 

מישהו לרוץ איתו - דיווד גרוסמן.

עשה לי חשק לברוח מהבית ולהתמודד עם דברים לבד, גרם לי לצחוק, לבכות, ולהבין שאין כמו הבית, ושאם רוצים לצאת ממשהו, זה אפשרי.

אין לי הרבה מה לומר, כי קראתי אותו ממזמן.

אני ממליצה שבני נוער יקראו אותו מאשר מבוגרים, למרות שהעלילה יכולה לדבר אל כולם.

 

מלך החומוס ומלכת האמבטיה/ חוכמת הבייגלה - אילן הייטנר.

הבן אדם הוא גבר שחושב דרך הזין, הראש וקצת גם דרך הלב.

לא הפסקתי לצחוק לשניה, והבנתי ואיך גברים חושבים.

מכירה המון גברים שאימצו את הספרים האלו בתור תורת חיים.

שווה, שווה, כתיבה זורמת, בלי דברים מיותרים.

 

פרפרים - קאתרין הארווי.

לכל הנשים השורדות, שהתנקמו בגברים שהיה מגיע להם, נותן פוש רציני לגבי הרצון לחיות ולהצליח בחיים.

עשה לי טוב.

גרם לי להיות קצת פמניסטית.

שווה קריאה.גם לגברים ובעיקר לנשים.

 

 

ברשימות יש כותרת "ספרים רבותיי ספרים" כולם מומלצים לקריאה.

 

 

תהנו.

 


 

טיפ:ספר טוב, לא קוראים פעמיים.

 

נכתב על ידי , 28/5/2008 13:21  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ההיא עם החיוך. ב-13/6/2008 00:44
 



החלטתי לסלוח.


החלטתי לסלוח לכל מי שפגע בי בעבר.

לחברה הכי טובה שלי, שבגדה בי עם מישהו שאהבתי והיא ידעה על כך.

לאורטל, על השקרים, המחשופים, פיתוי הגברים שלי, וכל כאב לב אחר.

למני, שחשב בעיקר דרך הזין.

לשגיא, שחשב שאני אובססיבית לגביו, ובעצם הייתי כולה בת 17 שמתלהבת מחיילים.

לעתי, שהנפיץ שקרים כלשהם.

לעומר, שהנפיץ פנטזיות עלי ועליו בתקופה שלא ידעתי מה זה זין.

לדרור, שיום אחד נעלם כלא היה.

לאור, שהוא בעצם אף פעם לא היה.

לאבא, שלא ממש אבא.

למורן, שסיכסכה ועד עכשיו היא אוכלת את כל השיט שלה.

לרעות, על האובר פרחה שבה ועל כל הקללות, הקילקולים והמבטים המוזרים O_0 חחח

לכל הגברים ששכחו ממני כשהיתה להם מישהי.

ולכל החברות ששכחו ממני כשהיה להן מישהו.

לאלירן, על היותו ערס.

ללהב, שעד שהוא נזכר שאני כוסית על לא שמתי עליו.

לכל החיוכים המזוייפים שאי פעם נשלחו לעברי.

לענבל, שתקעה אותי עם שבת שמירות.

לאלון, שכל חודש מפיל עליי תורנויות.

לבר רפאלי, שלקחה לי את ליאו שכל כך אהבתי בגיל 8.

לדר. עומר, שלא מאמין לי שבאמת משהו דפוק אצלי בגב וברגליים.

לכל הסופרים שקראתי את הספרים שלהם והתאכזבתי.

לכל המפיקים שאי פעם הלכתי למסיבות שלהם והצטערתי על הרגע.

לכל הבמאים שייצרו סרטים כל כך גרועים.

לג'וני דאפ, שהוא לא שלי.

לך, שכעסתי קצת, ועבר לי, כי אי הבנות קורות.

לעולם, שהוא כזה.

ולחיים, שהם לא עוצרים לרגע, מעיפים לכל מיני קומות שבחיים לא תיארתי את עצמי שם, נותנים לי לטעום הכל, לגעת בהכל, לעשות הכל, ובעיקר את מה שאני רוצה.

 

החלטתי שנמאס לי לשמור טינה לכל העולם.

אני ההיא עם החיוך ובכלל לא מחייכת בתקופה האחרונה.

חשבתי שזה רק מבפנים, אבל אז שמתי לב להתפרצויות שלי כלפי חוץ, אני צועקת על אנשים, אני קרירה, אני כועסת, אני פאקינג לא כזאת.

הגיע הזמן לשים הכל בצד, אחרי כמעט 20 שנה, להתחיל מחדש, להבין שהכל מעצב את האישיות שלי, כל מה שקורה הוא בסה"כ עוד חוויה לחיים, יהיו עוד אכזבות, ריבים, שקרים ומסיכות, לא יהיה לי טוב בכמה מקרים, אבל זה לא ישאר לנצח.

אז דיי.

הגיע הזמן לחייך, לזרום, לשים זין ולעבור הלאה כמו שאני באמת.

 

משיחה שערכתי עם נתי, ידיד טוב, הבנתי שכנראה קוראים פה כל מיני אורחים בלתי קרואים.

זה בסדר, תקראו אותי, ותעבירו הלאה, 20 שנה ניסיתי להתמודד איתכם.

עכשיו אתם צריכים להתמודד איתי.

 

 

 

 

ותודה לאיש הפח על ההשראה.

כל הפוסט הזה, והפרוייקט זכרונות, לא היו נכתבים בלעדיו.

נכתב על ידי , 24/5/2008 15:19  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ההיא עם החיוך. ב-30/5/2008 16:07
 



לדף הבא
דפים:  

85,134
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)