גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

נראה לי, שבוחרים אותם לפי היופי. לפחות איפה שאני לומדת, יש רק גברים. וכולם חתיכים ברמות אחרות. יש להם סקס אפיל מטורף ולמרות שהם בני 30+ אי אפשר להשאר אדישה.

ועם נדב הכל בסדר. אני בטוחה שגם הוא לא עוצם עיניים לפעמים..

התיישבתי על המיטה בישיבה מזרחית, נדב נשכב והניח עליי את הראש, התחלתי ללטף לו את הפנים עד שהוא נרדם, וכשהוא נרדם בהיתי בו וציינתי, שבמידה ויהיו לנו ילדים משותפים, אני רוצה שהם יקבלו את הצבע הירוק של העיינים שלו ואת השיער הבלונדיני המתולתל, ושיהיה להם אף כמו שלי, שיניים כמו שלי, את הציצי שלי, לבנות. ואת הריבועים בבטן שלו לבנים. ואת הגובה שלו. לרגע היה לי דה ז'ה וו. נזכרתי באיזו סצנה מהחיים שלי. כיתה ז', ל"ג בעומר, ליד המדורה. רוי, האיט בוי דאז, שם עלי את הראש באותה תנוחה, ואני מלטפת לו את הפנים. פעם..זה היה כל כך מזמן. לפני שידעתי את כל מה שאני יודעת היום. אז, שהייתי כל כך תמימה, כולנו היינו תמימים. התחלתי לחשוב מה קרה מאז, תחנה-תחנה. אילו דברים עשיתי שעכשיו אני מצטערת עליהם, איזה דברים הייתי צריכה לומר ושתקתי, איך נפלתי קורבן לכמה גברים ואיך לא ראיתי מה עובר להם בראש, וגם איך ניצלתי מכמה וברחתי ברגע המתאים והקשבתי לאינטואיציה שלי. כשהייתי צריכה לעמוד על שלי ולא עמדתי. ולא התעקשתי ועשיתי טעות שם. נדב התעורר לרגע ושאל על מה אני חושבת, אמרתי לו והוא אמר שגם לו יש כמה רגעים כאלה שהיה רוצה לחזור אחורה ולשנות אותם, ובדיעבד כולנו גיבורים וכולנו יודעים מה היינו צריכים לעשות. ושהחוכמה היא להמשיך בחיים וללמוד לקח. הגעתי למסקנה, שעדיף לא להזכר ברגעים האלה. לא לחשוב עליהם יותר מדי, כי הם מביאים אנרגיות שליליות ומחשבות מחלישות.

אני יודעת שעכשיו אני יותר חזקה ויותר מבינה, עם כמה שחשבתי אז, שאני יודעת הכל על הכל, היום אני יודעת שאני יודעת כמה דברים, ואני מקווה שהם יעזרו לי להמשך. שוג חזר היום מחצי שנה בדרום אמריקה. האירוניה. נדב סגר היום תאריך טיסה לדרום אמריקה. בטח בימים הקרובים תהיה מסיבת חזרה עם כולם ואחרי זה נחזור לשיגרת הישיבה על הגג והגו'יינטים. כנראה שהקיץ הזה אני לא אהיה חלק מזה, כי יש לי את נדב. אולי הוא ירצה להצטרף, למרות שאני לא הייתי להצטרף אם הייתי יודעת שהאקסית של נדב חזרה לארץ אחרי חצי שנה בדרום אמריקה והוא רוצה שנלך לשבת אצלה ונעשן גו'יינטים ביחד.

מילת פסיכומטרי.

אז ככה, נדב מתכנן לרדת לאילת בסופ"ש עם החברים שלו. מצד אחד, אני מפרגנת מאוד. מצד שני, כשהוא נסע למפגש צוות בצפון - פירגנתי יותר.

זה לא שאני שונאת את החבר'ה שלו. ישמע קצת אירוני, אבל אני שונאת את ההוא שחידש את הקשר שלי ושל נדב. מצד אחד, אני צריכה להודות לו. מצד שני, הוא ניסה ועדיין מנסה להרוס לנו את המערכת יחסים. כשהם נסעו לכנרת עם החברות שלהם, אני ועוד חברה של אחד מהחבר'ה שאנחנו באותו ראש, העדפנו להשאר בבית מאשר להצטרף לטיול. אחרי שנדב חזר, הוא סיפר לי שבשישי-שבת האלו, ה"חבר" הזה, עשה הכל, וטחן לו את הראש, שיעזוב אותי ושמגיע לו משהו יותר טוב ממני. נדב יודע שיותר טוב ממני הוא לא ימצא. וגם במשפחה שלו יודעים את זה. כי כל ה"לשעבר" שלו היו פרחות-שטחיות-צעקניות-שאהבו-לשמוע-עופר-לוי. אבל כל זה היה לפני שנתיים וחצי בערך כשהוא עוד היה צעיר במסלול ונטחן אי שם בבא"ח נח"ל, שהראש שלו היה במקומות אחרים, ומאז הוא גדל, התבגר ונהיה גבר-גבר וכמו שאני אוהבת בקיצור.

בכל אופן, הם שכרו שם וילה מטורפת עם ג'קוזי, לכולם יש חברות, גם לאותו "חבר", רק שה"חבר" הזה בוגד עם כל דבר שזז (אני מניחה שגם עם הכלב שלו) בחברה הטיפשה שלו. והיא כל כך טיפשה. כל כך עיוורת. שזה כבר נושא אחר.

בכל אופן, אני לא רוצה לחנוק אותו, ואפילו הבאתי לו כסף שיסע, בסה"כ זה עושה טוב להתגעגע. מצד שני, לפני שנה בערך יצאתי עם איזה פסיכי אחד שנהג בסמארט וחי באיזה סרט שאם אני לא שוכבת איתו על ההתחלה אז אני לא אישה, אמר לי עובדה: גברים מחפשים פות. ואם לפות הזה יש פנים יפות, אז למה לא? נדב והעבר העשיר שלו בתיירות אחרי איברי מין נשיים בזמן שהחברה שלו מחכה לו בבית, פלוס ה"חבר" האידיוט שלו, קצת משקאות משכרים, ווילה מטורפת....

מפחדת.