יצא לנו לשבת. כל המעומדות לחלוק בעתיד אותו שם משפחה. החברות של האחים. אני - 7 חודשים וקצת. השנייה - שלוש שנים. וההכי ותיקה - 5 שנים.
וכל אחת מאיתנו סיפרה על החבר הכי טוב של חבר שלה, וכמה שהיא שונאת אותו. איזה קטעים מסריחים הוא עשה לו, ואיך החבר שלנו לא יגיד לו כלום. האמת היא, שאני לא שונאת את את החבר הכי טוב של נדב. יש לו שניים ממש קרובים, ואת שניהם אני אוהבת. אבל יש לו אחד, הוא כזה בחבר'ה, מהחבר'ה הישנים שלו שאיתם הוא עשה את כל המעשי טיפשעשרה שלו. שאותו אני לא מחבבת מיוחד. קיבלתי עצה מאוד חשובה, לא להכנס לעניינים האלה. כי אין מה לעשות. גברים זה לא כמו נשים. וגברים הרבה פעמים מטאטאים מתחת לשטיח ולא מדברים על זה. ולא, זה לא נשאר להם בבטן ומציק להם. יש להם את היכולת המקסימה הזאת "להחליק" באמת את העניינים ולא לשמור טינה. אנחנו הבנות אוהבות להציף את הכל ולהכות בברזל כל עוד הוא רותח. אז אל תתערבי, ותהיי איתו הכי נחמדה וצבועה בעולם, שיחשוב שאת באמת אוהבת אותו, ובאמת חושבת שהוא החבר הכי נהדר שהיה או יהיה אי פעם לחבר שלך. זה מה שהן עושות לפחות. ואני לא יכולה לעשות את זה! אז חבר שלו כבר מודע לעובדה שהוא לא מיי קאפ אוף טי. בכל אופן, נדב עומד לטוס בדצמבר. ועד אז אני אשתוק..
חוץ מזה. דברים מעבר מציקים לי ורודפים אותי. אני אכתוב על זה בפעם ההבאה שאני יוציא את האף שלי מהספרי פסיכומטרי.
ועד אז,
תהיו טובים.