גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

הייתי קמה בבוקר ותוהה מה היה בלילה הקודם, מה זה הטירוף הזה.

ובכלל, מה הקטע שלו, למה הוא חצי..

חבר שלו היה מבלבל אותי,הוא רוצה - הוא לא רוצה.

ואני הייתי אוכלת סרטים, מה קורה לו?

הייתי מספרת לבנות, שאני לא מבינה מה עובר עליו, ופעם אחת אפילו התקשרתי אליו פתאום.

אחרי כל הסרטים האלה, החלטתי שנמאס לי.

הלכתי אליו הביתה איזה יום אחרי הלימודים, ישבנו ודיברנו.

הבנתי שאני לא מחפשת אותו.

זה לא בשבילי.

מפה לשם, עברנו לדירה ביחד עם החבר ההוא, ואז כבר היה לי את גיא.

לפני זה החבר-שותף התעקש שנוודא שהכל בסדר בנינו.

התכתבנו בוואטספ, החלטנו שהכל בסדר.

נכנסנו ביחד לדירה, והכל ממש בסדר. מדי פעם הייתי מסתכלת עליו ורואה ניצוץ של מה שראיתי פעם. הארווי ספקטור כזה.

זה למה רציתי, אבל אני כבר לא שם.

ותמיד אכל אותי, למה הוא לא רצה.

אני יושבת, שקועה בלימודים שלי, לילה, דפיקה בדלת.

כן?

נכנסת איזו מישהי, מדלגת לעברי וממלמלת משהו 'שמעתי עלייך הרבה, רציתי להגיד שלום!'

אה, הדייט שלו. דייט ראשון, יש לציין. הביא אותה הביתה. (דרך אגב, נראה לי שהוא גומר מהר, זה היה ממש קצר. רק שני "באם-באם" על הקיר שלי.)

הביצ' רצתה לראות מול מי היא מתמודדת.

הייוש. (:

וזה נפל עליי!

תינוקת פרחה בת 23 עם ריח של הבושם של בריטני ספירס שהדביקה לי אותו בחיבוק שנתנה לי, ואחרי זה גם השאירה לי אותו בשירותים שלי, עם הגליל נייר טואלט על הרצפה (יש מעמד, תחזירי אותו יא..!!), לא יודעת מה היא רוצה לעשות בחיים "אני מאלה שרוצות ללמוד ולא יודעות אבל מה", קצת מכוערת, שיניים שחורות, רזה, בלי ציצי. סקירה ראשונית כזאת..

אז כאלה אתה אוהב? סבבה. היית אומר.

אחרי זה חבר שלו בא אלינו הביתה, וקצת דיברנו על זה, והוא אמר לי שזה למה הארווי לא ימצא חברה רצינית אף פעם. כי הוא מוצא רק אהבלות ברמה נמוכה משלו, כדי לא להרגיש מאויים. 

בהצלחה יא מתוק.

בערך הייתי בגילך כשהתחלתי לכתוב כאן.

בהתחלה כי זה היה באופנה, אחר כך, כי התמסרתי לכתיבה.

ישראבלוג הוא כבר מ2004 מקום מפלט בשבילי להרבה דברים שאני לא יכולה לומר, והמעטים שאני חולקת איתם פוסטים כאן, אלו אנשים באמת מיוחדים.

חוץ מחבר קרוב ומיוחד אחד, לכל השאר, אם שיתפתי, זה היה רק העתק-הדבק כזה.

אי אפשר למצוא אותי בשום מנוע חיפוש כזה או אחר, כי אני רוצה להיות מולטי אנונימית. פעם הבלוג היה חשוף, אבל ניקיתי אותו מכל מה שהיה ביסודיות שאין כמותה. מעניין מה יחשוב מי שיודע מי אני ויקרא את כל התהליך הזה כאן. הפחד הכי גדול שלי שמישהו יעבור לידי ברחוב וישאל אם אני צ'י. הפחד היותר גדול שלי, שאספר למישהו משהו שכתבתי כאן, והוא יעשה אחד ועוד אחד.

אבל ישראבלוג זה סוג של התמכרות, פורקן, אהבה, אמיתות אבסולוטית. ואיזה כיף שיריב חבוט היה כזה גאון והמציא את זה.

יותר טוב מכל אפליקציה בת זמננו. יותר טוב מכל מחברת או יומן שהיה יכול להיעלם בדרכים שונות.

ישרא, מזל טוב יא גבר!! אוהבת אותך 3>

הגעתי למסקנה, שלא צריך לספר את הכל לכולם.

אולי רק לחברים באמת טובים וקרובים שלא ישפטו אותך, ויבינו שאין מה לעשות, לפעמים את עושה שטויות שתצטערי עליהם אחר כך, כנראה, ואת צריכה ללמוד את הלקח שלך, גם אם הוא חוזר בפעם האלף. ועדיין לא למדת.

כאלו שלא יגידו לך שאם את לא מפסיקה לדבר איתו, אז הם לא ידברו איתך בחיים, כביכול בשביל לתת לך דרייב למה לא לדבר איתו. אלא כאלה שיגידו לך שאת חזקה ובסוף תצאי מזה. כי היו פעמים שנשמת עמוק, וחשבת עליו, ולא הרגשת כלום. אז זה יקרה שוב. את תראי.

מה שיוצא מזה בסוף, זה שאת לא מספרת להם דברים. ממדרת אותם מרוב מה שקורה בחייך, כי אז הם ייפרו את השקט שלך עם הערות העוקצניות שלהם על ההתנהלות שלך. ואולי הם יודעים מה בריא לך ולא חוסכים את זה ממך, כי מגיע לך והם באמת דואגים, אבל גם הם עושים טעויות, ואת לא שופטת אותם על כך.

יש חברים ויש חברים.