חולה....
כנראה מהלחץ...
בחילות ותשישות...
חזרתי היום לבצפר אחרי שלא ההיתי אתמול..
מלבד החברות הקרובות שלי, אף אחד לא שם לב שנעדרתי.
הם מתעלמים ממני לחלוטין, ומתנהגים כאילו אני איזו מפלצת מכוערת, שאוכלת אנשים.
חילקו אותנו היום לזוגות לעבודה בהיסטוריה..
המורה פשוט הקריאה שמות מהרשימה, וחילקה זוגות בצורה אקראיות...
היא נתנה לי אחלה פרטנר, דניאל.
ילד גבוהה, עם שיער חום מבולגן ומכוער, הבעה תמידית של סתימות וטימטום, עצלן,נכשל בכל המקצועות, ואוהב להציק לי בקביעות.
אני כל כך שונאת אותו!
"דניאל, אתה תיהיה איתה.." אמרה המורה והצביעה עלי. היא בקושי זוכרת את השם שלי!
"המורה! מה עשיתי??!!! אני לא רוצה לעבור איתה!! אני מעדיף שתכשילי אותי!!"
"דניאל! תעבוד איתה!" המורה אמרה בצורה ישירה.
"אבל אני לא רוצה!!" הוא התבכיין.
"אממ.. הלו? אני פה.." אמרתי.
הם לא הקשיבו לי, פשוט רק המשיכו להתווכח כאילו אני איזה יצור ובכלל לא שם! אני במילא אצטרך לעשות את כל העבודה (כבר הזכרתי שהוא עצלן ונכשל??) אז מה אכפת לו??
אחרי שהויכוחים הפכו לצעקות, קמתי מהמקום
"אתה יודע מה?! לא צריך!!!" צעקתי בכעס ויצאתי מהכיתה.
הסתגרתי בשירותים.
למזלי זו היתה השעה האחרונה, ויום הלימודים כמעט נגמר.. חיכתי בסבלנות עד שיהיה צלצול.
בצלצול, רצתי מהמקום הנוראי הזה שנקרא בית ספר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
[= m e