אתמול אני ובן זוגי שוחחנו קצת על העבר מה היה קורה אם הינו מכירים לפני חמש- שש שנים ואם הינו עדיין יחד ואני במאמת חושבת שלא הינו מחזיקים אז.
לא משנה כמה השתוקקתי להתחתן מגיל 19 אני יודעת במבט לאחור שלא היתי בשלה, שאז אם היתי מתחתנת בטוח שהיתי מתגרשת, הראש שלי היה עסוק בדברים אחרים, בתקופה ההיא פשוט רציתי לבלוע את העולם, לנסות הכל מהכל, להיות אני בזכות עצמי , ציפור חופשיה.
רציתי: לשתות אלכוהול עד שוכרה, לצאת ממסיבה למסיבה ואז לאפטר, לארח אנשים בביתי, להיות ערה עד מאוחר , לעשות מה בא לי מתי שבא לי ועם מי שבא לי, לעבוד לעבוד ושוב לעבוד לחסוך ואז לבזבז. הדבר האחרון שהיה לי זמן אליו זה לטפח זוגיות לטווח ארוך.
לא אשקר היו לי מערכות יחסים לפרקי זמן של שנה ושנתיים אבל עדיין זה לא היה זה , זה היה נועד לכשלון. ונכון שהיתי בודדה והשתוקקתי לזוגיות אבל לא באמת היתי שם.
הרגשתי שאני שם באמת רק לפני בערך שנתיים וחצי, שלוש.
טיפה אחרי שהכרתי את האקס ובאמת נתתי את כל כולי והרגשתי שאני מוכנה להקריב את הבילויים ומוכנה להפסיק לפזול לצדדים ובאמת להשתקע ואז נפרדנו כי הוא היה צעיר ממני בחמש שנים והוא היה בשלב אחר בחייים (באותו שלב שבו אני היתי כשרק הגעתי לתל אביב לראשונה השלב הזה שבו חשבתי על חברים ומסיבות) ועד אז שהכרתי את הנוכחי שבאמת התברכתי (תודה לאלוהים שדרכינו הצטלבו והכרנו זה את זו) וכעת כן אני מרגישה הכי שלמה והיא שלווה מאושרת ומאוהבת 333>.
אז שורה תחתונה זה הכל עניין של תזמון ותודה על מה שהיה ועל מה שיהיה, אני לא מתחרטת על כלום ושום דבר שלמה עם הכל ועם כל הדרך שעברתי, ועל כל החוויות שחוויתי הכל לטובה, היה טוב וטוב שהיה ועכשיו אני מוכנה לפרק חדש בחייי- פרק של הקמת משפחה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Delicious
