*^*delicious*^*

כואב לי שאת לא תיהיה בחתונה שלי.

את היית כמו משפחה שלי, אני סמכתי עלייך בעיניים עצומות כמו שלא סמכת יעל אף אחד אחר.

סיפרתי לך הכל ועשיתי בשבילך הכל. כל פעם שהלכתי לקנות בגדים והבגדים שקניתי לא היו במידה שלי הבאתי לך במקום ללכת להחליף אותם בחנות , כל  פעם שבאת אליי פינקתי אותך עם זה באוכל המסעדות בנופשים בארץ יחד איתי באלכוהול בסיגריות , לא נתתי לך להוציא שקל.

לפעמים היה לך בן זוג והיית באה פחות ונעלבתי קצת אבל בסדר הבנתי את המצב ולא שפטתי אותך וכשנפרדו ממך או שאת נפרדת והיית עצובה היית באה אליי או מדברת איתי בטלפון והיתי מנחמת אותך ומנסה להוציא אותך מהבעסה, וזה היה הדדי נימחת אותי ותמכת בי גם הרבה והיית לי אוזן קשבת.

וטאז חסכתי לניתוח בטוסיק ולפעמים הייתי שמה לב שאני לא מצליחה לחסוך וחסר לי 100 שקל פה מאתיים שם יום אחד נעלמה לי סטפה של 200 אדומים (לא זוכרת בבירור כמה), לא חשדתי בך כי גם ארחתי אחרים אבל יום בהיר אחד אני זוכרת בבירור שהיה לי 700 ש"ח בארנק והזמנתי אותך לאכול איתי ארוחת בוקר במסעדה ארוחת בוקר , הלכנו אכלנו שילמתי אם אני לא טועה (כי זה היה מזמן לפני איזה שנתיים) זה היה בין 200-300 ש"ח עלינו בחזרה אליי הביתה הלכתי להתפנות ואז התארגנתי לעבודה והתפצלנו את הארנק השארתי בבית והלכתי לעבודה בלעדיו .

אחרי יום ארוך של עבודה שבתי הביתה הסתכלתי בארנק ווהיו שם רק 200 ש"ח איך זה הגיוני ולאן נעלם שם הכסף, אני הרגשתי לא נעים , ולמה אני צריכה להרגיש ככה אני לא עשיתי כלום ובגלל שהרגשתי לא נעים בשבילך לא טרחתי להתעמת איתך . שלחתי הודעה תמימה שאמרתי לך שנעלם לי כסף ואם ראית לאן נעלם או מה קרה ושלחת הודעה שהטלפון שלך עושה לך בעיות ולא קיבלת הודעה, הודעה שניה כבר לא השבתי לך בחזרה ולא חזרתי לדבר על זה מהמבוכה.

לפעמים פייסבוק מזכיר לי נשכות ומדי יום הוא מראה את היהיסטוריה מה עשיתי אותו יום לפני כמה שנים ואני נזכרת איך כולם יום היית מעלה לי דברים על הקיר ושולחת לי כל יום הודעות וזה צובט לי בלב אני באמת אהבתי אותך ואת היית באמת חשובה לי גם היום. אני לא מנסה לעשות רצח אופי גם קשה לי לרשום את זה עכשיו את כל זה אבל הייתי צריכה לפרוק ולהוריד לי את זה מהחזה

אני אוהבת אותך תמיד אהבתי חבל שזה נגמר ככה.