חיוכים של אנונימית שתיקה בין המשפטים. |
| 10/2009
אחרון. מילים אחרונות בהחלט. כל כך הרבה השתנה. נסחפתי לריקוד מטורף. שיקרתי לעצמי כדי לשכוח. מחקתי, עם הידיים, זכוכיות מאובקות. לעולם לא אשכח אותך, לעולם. אם אתה קורא זאת אתה בטח תבין שבך מדובר. אתה-שלמות אלוהית. אתה אכזר, זעמך אינו יודע גבולות. אני מעריצה אותך. אני מפחדת ממך כל כך. עד מתי אמשיך לחפש אותך ברחובות?
הגעתי למצב של הבנה עם כל המעגלים האלה. אני יודעת מה אני צריכה לעשות. אין בי קול. לאן נעלמה הסרעפת? עייפות, עייפות מתמדת. רצון לשמור בסוד אך לפרוץ החוצה כמו ציפור אחוזת דיבוק. בניתי לעצמי מסגרת ל50 השנים הבאות. הבריחה הגדולה תתרחש בקרוב, אם אמא אווזה תאפשר.
אני רוצה לצייר כובען מטורף. חלומות שחוזרים על עצמם שבועות. האם אאבד את עצמי בתוך הרצון להישמר מפני סכנה? גלויה. ערומה. אנושית.
תנעלי את שערייך. לנצח.
| |
|