קצת רקע על מה שהיה ועל מה שיש.

קצת משהו שונה ממה שאני רוצה לכתוב בבלוג, אולי עדכון הרבה יותר לעניין אפשר להגיד. אם זאת הפעם הראשונה שנתקלתם בבלוג הזה אז אני אציג את עצמי, אני ג'רסן ג'ון קורונדו בן 17 מתל אביב ואני נולדתי להורים פיליפינים שעלו לארץ ונשארו בו במטרה לעבוד. זאת בקצרה ואני לא מתבייש בעובדה הזאת כי אני כבר רגיל לתגובות גנאי למשל: סיני מסריח עובד זר.

ארץ ישראל היא הלא המקום שנקרא 'ארץ הקודש' אני לא פוסל את העובדה הזאת כי זאת עובדה נכונה. ובתוך הארץ הזאת ישנם המון ילדים ממקומות שונים שמסתבר עלו ממקומות אחרים בארץ או נולדו כאן. אני נולדתי פה, וההורים שלי גידלו אותי כאן בתנאים ישראליים בתנאים שאני רגיל אליהם עכשיו בתנאים שאתם גדלתם. יש אנשים שהיו מעירים לי "מי זה הסיני הזה שיודע לדבר עברית?" אז, אני קודם כל לא סיני, ואני מדבר עברית מהסיבה הפשוטה שגדלתי ביחד עם חברים ישראלים ונרשמתי לגן יהודי, עברית זאת השפה הראשונה והשפה שאני הכי שולט בה יותר משפת האם שלי. כשהייתי קטן גירשו כמה וכמה חברים שהיו קרובים לי, ולחשוב שהם יכלו להיות עדיין להיות בארץ היום. עכשיו הם בחו"ל, עם רבע ידע על השפה העברית, מילים בסיסיות למשל "שלום, להתראות, מה שלומך?" ושאר החיים שלהם? תרבות שונה ואחרת.

אני לא יודע מה הולך היום בפוליטיקה לגבי העובדים הזרים, אבל אני יודע שרוצים להעיף מכאן מעל מ500 ילדים. שדרך אגב חלקם הם הבני דודים הקטנים שלי. שהמדינה החליטה שממש לא מתאים להם לקבל אזרחות, ואותם ילדים כבר עשו את מה שאני עשיתי בעבר, למדו בגן עברית, גדלו עם חברים קטנים שיכולים להיות החברים הכי טובים שלהם בעתיד. בכיתה ז' ההורים שלי ואני קיבלנו את האישור לקבל תעודות זהות, עברנו ראיון והצלחנו לעבור את הראיון הזה ועם זאת קיבלנו תעודות זהות ואני בכיתה ט' קיבלתי את שלי בטקס קבלת ת"ז של השכבה, ההורים שלי קיבלו תעודת זהות קבועה מה שיכול לעזור להם אם יעצרו אותם באמצע הרחוב ויבקשו "פספורט", אז הם יוציאו תעודת זהות ויתנו להם ללכת לשלום. אבל אזרחות ישראלית הם לא יקבלו, לעומתם אני יכול.

 התנאים כדי שאני אקבל אזרחות ישראלית הם:

• ילד שנולד בארץ ישראל.


• ללמוד 12 שנות לימוד בבית ספר יהודי.


• לעשות צבא 3 שנים כמו כולם.

אז מה זה ישראל בשבילי?

אני מעולם לא הייתי חייב לעשות צבא, אני מעולם לא הייתי חייב לשרת את המדינה הזאת, אבל אני עושה את זה מרצוני כי החברים שלי מתגייסים, אז אני אתגייס איתם, החברים שלי בקרבי אז אני אתמוך בהם איתם, אני אתגייס ביחד עם אותם האנשים שלמדתי איתם ואני אתגייס עם אותם האנשים שצחקתי איתם והעברתי איתם צחוקים. אני לא שמאלני, ואני גם לא ימני. פוליטיקה בארץ זה חרא זאת הדעה שלי, ואני בטוח שיש עוד מיליון ילדים שחושבים כמוני. לי יש חיים בארץ הזאת, כיום אני מכיר המון אנשים מרחבי הארץ, הספקתי לעשות הכל. ללכת למסיבות פה ושם, שזה משהו שלא עשיתי אף פעם, וכתוצאה מהמסיבות האלה הרווחתי המון אנשים שהם כרגע האנשים שאני יכול לרוץ אליהם ולדבר איתם על כל מה שעולה לי לראש גם כשרע לי או סתם כשטוב לי, ואני שחקן בבית הספר שלי, ותאטרון זה מאז ומתמיד היה הדבר שאני הכי אהבתי. להיות נוכח בבר מצווה של חברים למרות שאתה לא יהודי אבל אתה התחברת לזה הרבה יותר מהדת של עצמך, לשיר את התקווה ביום השואה, להזדהות בצפירה, לחגוג את החגים היהודים ולהתחפש עם החברים שלך בפורים, לעשות קידוש בימי שישי, ללכת לנשף של כיתות יב', להופיע בספר מחזור ויש עוד המון המון דברים שאני עדיין לא הספקתי ואני גם הולך לעשות.

אז למה בכלל איכפת לי מאותם 800 ילדים שעפים מפה מהארץ?

כי הם לא יעשו שום דבר ממה שאני הספקתי, וגם אף פעם לא יעשו.