אז כן. אני לומדת בפנימיה *לומשנהאיזה* וזה פנימיה מלאה.
שבוע אני לא בבית ופעם בשלוש שבתות אני בפנימיה.
אז איך מסתדרים עם חדר של 4 בנות, שאת שלושת הבנות האחרות אני ממש לא מכירה, ואחת מהתרשמות כללית, גם לא נראית משו-משו?
פשוט. חיים.
מזל שיש איתי חברות שבאו. אחרת הייתי מתה מזמן, נראלי.
בכל מיק'- אני שם כבר שלושה שבועות, וכל עוד אני שורדת, נראלי שזה בסדר.
והאוכל דווקא אכיל. (וואי. אני כ"כ גאונהה.)
טוב. אולי זה קשור לעובדה שיש לי קיבה מברזל. יכול להיות.
אני בערך היחידה בנתיים *טפו-טפו-טפו* שלא חליתי במחלת-קיבה-נפוצה, או משו בסגנון.
והלימודים שיא הקלים. הולך לי מזה קל. ואני עוד חשבתי שאני הולכת לקרוע את עצמי למוות. הא.
אה. בגלל שאני כ"כ עצלנית, וגם חברות שלי, ארגנו לעצמנו הסעה! *רחש התפעלות עובר בין קהל הקוראים. או שלא.*
עכשיו, במקום לסוע שעה וחצי, להחליף שני אוטובוסים, להתעורר ב-7 ולצאת מהבית ב-9, נוסעים חצי שעה, בלי להחליף שום אוטובוס, מתעוררים ב-10, ויוצאים רק ברבע לאחת עשרה.
לא עצלנות?
אכן. עצלנות לשמה.
וואי. הפוסט הזה נראה לי שיא הארוך, אבל הוא לא!
איזה באסה.
אז אולי כדי להאריך אותו אני אכתוב אות בשורה?
א
פ
ש
ר
ל
נ
ס
ו
ת
.
נ
ו
א
י
ך
ז
ה
?
נ
ח
מ
ד
?
ז
ה
ש
י
א
ה
מ
ע
צ
ב
ן
ל
כ
ת
ו
ב
א
ת
ז
ה
!
א
ז
א
נ
י
א
פ
ס
י
ק
.
.
.
נכון שזה היה אחד הדברים היותר מעצבנים שהיו קיימים?
ועד כאן- אם אתם רוצים או לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
