אז האמת היא שחשבתי שהתגברתי על זה ומסתבר שלא, לא התגברתי על שום דבר מהדברים האלה. הם רק הלכו ממני לכמה זמן אבל לא עזבו לגמרי. והאמת היא שאני חושבת שכדאי שאתם תעזבו לגמרי, במקום להשלות אותי שאתם עדין פה למרות שאתם בכלל לא. אז תעזבו! עדיף לקבל את האמת בבום בפרצוף במקום להרגיש דחוי.
האמת היא שאני לא מרגישה לבד, אני פשוט מרגישה כאילו נמאס לכם ממני, התגברתם עלי וזהו וחסל. ועכשיו נשארו לי כל האחרים שגם אותם אני אוהבת אבל הם פשוט לא בדיוק מתאימים אף פעם. או שכן ואז זה מסובך. אני לא לבדדדד אני לא, אני פשוט כבר לא איתכן ולא באשמתי. אני לא רוצה להפיל את האשמה על אחרים אבל זה ככהההה זה פשוט ככה וזה עצוב. עצוב לי המצב הזה אבל נראה כאילו רק לי זה עצוב.. רק אני נפגעת מזה.
האמת היא שאני בכלל לא אדישה, למרות מה שאומרים, והאמת היא שלפעמים הייתי רוצה להיות סופר אדישה. ממש אדישה! לא רוצה שיהיה לי אכפת ולא רוצה כלום. נאדה. אני לא רוצה לשנוא ואני לא רוצה לאהוב [מה שגם ככה לא ממש קורה] ואני לא רוצה להיות בבאסה בגלל דברים כאלה או אחרים! בינתיים זה הכל..אני בבאסה מהכל. אבל זאת בכלל באסה רגעית שבאה והולכת, נופלת עלי ככה סתם בלי סיבה, בעיקר שאני לבד. כי אז אני מתחילה לחשוב. לחשוב ולחשוב ולחשובבב.. אוף המחשבות האלה לא עוזבות אותי, בכל מקום וכל מצב. אני צריכה חופש מעצמי אני צריכה לברוח מעצמי, הלוואי והיה אפשר. אני צריכה כוח ואני צריכה שמישהו ימלא לי את המצברים כבר! אני צריכה להיות אני ולא לחשוב על איך הייתי יכולה להיות אחרת. והאמת היא שזה לא משנה כמה שאני אהיה רזה אני עדיין לא אוהב את עצמי. בשום אופןןן פנימית או חיצונית. והאמת היא שאין דבר שיותר הייתי רוצה מזה, וזה עצוב אני יודעת אבל ככה אני. אני עובדת על זה.. וחבל כי דווקא היה שיפור, שירד ברגע שהמשקל קצת עלה. כנראה שזה הכל בראש שלי! איך תסבירו את זה אחרת?
האמת היא שהייתי רוצה להגיד שאני לא יודעת למה הלכתן ככה ממני אבל אני יודעת, אני נמאסת אה? אני דפוקה..
ואיך אנשים אחרים יוכלו לאהוב אותי אם אני לא אוהבת את עצמי? אני כן מאמינה במשפטים האלה וזה לא נראה לי כמו שטויות.. אבל עדיין ממש קשה לי ליישם אותם. האופי לא משהו, אני לא מתה על עצמי אחרי הכל, הוא יכול להיות בסדר אבל בזמן האחרון קצת נדפק, והיופי אף פעם לא ממש היה. אני לא יכולה עם הרחמים העצמיים האלה יותר!!
זה נכון שעברתי שינויים לטובה אז איך זה שעכשיו הכל חוזר להיות מה שהיה? אני לא רוצה לחזור לשם אוף.
האמת היא שנמאס לי לנסות להזיז הכל בעצמי, אני לא נדבקת יותר ולא רודפת יותר, לא צריכה להיות יותר עם מי שלא עושה לי טוב. [כמה שאמרתי את המשפט הזה זה לא יעזור אה.. ועד שסוף סוף מימשתי אותו.. לא חשבתי שהמכה תבוא מהכיוון ההפוך] ועכשיו נראה איך הכל יתפתח..
בפעם האחרונה שכתבתי זה קצת ביאס אותי שכבר לא קוראים פה כי לא יודעים על הקיום או משהו, אבל עכשיו זה דווקא מקל עלי. וגם אם כן קוראים זה כבר לא כ"כ משנה לי..הצצה לאני הפנימי שלי עוד לא הזיקה לאף אחד.
והאמת היא שהיו פה עוד כמה משפטים שנמחקו, בכל זאת, לא צריך להגזים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
