מתחת לשמיים של שומקום

נראה לי שכן היה איזשהו שינוי בחופש. לא יכולה להצביע על משהו ספציפי או להגיד בוודאות, אבל משהו השתנה

משהו בהתנהלות ובהסתכלות על הדברים

אולי התבגרתי אבל אני שונאת להגיד ולחשוב את זה.. כנראה שפשוט היו דברים שהשפיעו ובאמת עשו טוב.

אני חוזרת עם הרבה יותר ביטחון ובכלל אני הרבה יותר קורנת. יש איזה משהו

בהצלחה לי וזה

אז אני כבר לא כותבת ויש מצב שזה קצת חבל לי. פעם זה היה הרבה יותר מעסיק אותי כל העניין הזה, ישרא תפס חלק גדול בחיים שלי ועכשיו פתאום כבר לא. אני יושבת מול המחשב ומנסה להזיז את האצבעות כמו שצריך על המקלדת ולא יוצא שום כלום. אפילו עכשיו כשאני מנסה להעביר רגשות זה לא הולך כ"כ טוב כמו פעם. ועכשיו זה גם לא מי ישמע רגשות. כנראה שאני פחות צריכה את זה, עוד תלות שנפטרתי ממנה. איזה יופי. כמעט כמו הגופיות שמתחת לחולצות בצפר, אלה שאני כבר לא אשתמש בהן כ"כ שנה הבאה. אני לא יודעת איך זה משתנה אבל עובדה שזה ככה. כמו הרבה דברים. אז כמו שאמרתי, עכשיו אני יושבת מול המחשב וקוראת את הטיוטות של פעם ומחייכת. אולי מעצב ואולי משמחה אבל חיוך זה חיוך. עברתי את זה! עברתי את הכל! עברתי כ"כ הרבה דברים ואני כ"כ אחרי זה. אני מקווה. ומצד שני יש דברים שעדיין רודפים אותי. אבל אני בסדר, אני לגמרי בסדר!

תאמינו או לא אבל יש לי ביטחון עצמי. ביטחון עצמי וביטחון בעצמי. אני לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד, אני פשוט אני וזה הכי טוב. אין שום תחרויות ושום קנאה, אין לחץ ואין רגשי נחיתות. כל הדברים האלה לא מובילים לשום מקום חוץ מלתחתית. אני כבר הייתי שם והספיק לי. אם מתנשאים עלי אני פשוט מפסיקה להתייחס ואם מתנהגים אלי כמו חרא [מה שכבר כמעט לא קורה] אני שמה זין. אני לא צריכה להיות שם תמיד. וזה שאין לי חבר ועוד לא התנשקתי לא צריך להפריע לי או לאחרים. אני לא מתביישת בזה ואפילו להפך. עוד לא התאהבתי, מה לעשות, כנראה שאני בן אדם קצת יותר מורכב. אני לא צריכה להיות עם מישהו או להתנשק רק בשביל לסמן וי ברשימה. אני ממהרת לאנשהו? אתם ממהרים לאנשהו? טייק איט איזי מאן. זה לא שיש לי לב שבור או משהו ואני מיוסרת. אני פשוט חושבת שאם כבר אז כבר, שיהיה אמיתי. לא מאולץ. יש כ"כ הרבה דברים מאולצים ואני לא חושבת שאני רוצה וצריכה להיות חלק מזה. פשוט להיות אמיתית וזה הכל. יש כ"כ הרבה שלא ואני לא רוצה שזה יסחוף אותי. אבל אלה כבר חיים שלהם שהם בוחרים איך לחיות אותם, שיסתדרו לבד. אני לא צריכה עוד אנשים לדאוג להם, אני מספיקה בהחלט. האמת שיכול להיות שיש רגעים שגם אני לא לגמרי אמיתית. זה נורמאלי לא? כולם כאלה. אני לא יכולה להיות אמיתית כלללל הזמן. רוב הזמן זה די והותר. חוץ מזה החופש עושה לי כ"כ טוב. אני קצת חוששת משנה הבאה וקצת מחכה לה. אבל מה שבטוח זה שיהיה שונה, שונה ממה שהיה עד עכשיו. ושונה זה טוב, אני אוהבת שונה. ואם שנה הבאה תהיה שונה ושונה זה טוב- משמע שנה הבאה תהיה טובה. כלל המעבר.

אז אולי בכל זאת הצלחתי להוציא קצת משהו.

נוֹעה