פרק 2:
"נו מי זה?" חיכיתי לתשובה ועוד פעם לא ענו אבל המשיכו לדפוק על הדלת, אז פשוט פתחתי את הדלת וראיתי את דני שקפץ עלי.
"אתה עד כדי כך מתגעגע אלי?" צחקתי והוא הצטרף.
"יאללה בוא נעלה לחדר שלי", עלינו במדרגות ואז הוא עקף אותי ובסופו של דבר התחרינו לחדר שלי.
וכמובן שאני ניצחתי כי דחפתי אותו, קפצתי ונשכבתי הישר למיטה וחצי שלי.
דני נכנס עם מבט עצוב. ואני התחלתי לצחוק.
דני קפץ על המיטה ונשכב מעלי. מי שלא היה מכיר אותנו טוב, היה בטוח שאנחנו חברים, אני לא מבינה למה? אסור שיהיה לך ידיד טוב?.
דני הסתכל עלי, המבט שלו הפך בין רגע לרציני. אני לא יודעת למה, אבל התחלתי לפחד.
הוא התקרב אלי עוד ועוד השפתיים שלנו היו במרחק נגיעה.
"דני?" אמרתי מבולבלת במקצת.
פתאום הוא קפץ מהמיטה בזריזות, לא ממש מבין מה בדיוק היה עכשיו, יצא מדלת החדר שלי אפילו בלי להגיד שלום, ויצא מהבית.
נשארתי לשכב במיטה מה שגרם לי לתהות הרבה מה בדיוק קרה פה עכשיו.
'למה פשוט הוא קם והלך , ולמה פאקינג היינו קרובים לנשיקה?!'
אני ודני התנשקנו בעבר בכתה ו' באמת או חובה.
זה היה ממש מגעיל, טוב היינו בכיתה ו', מה כבר היה אפשר לצפות מילדים בכתה ו'.
עכשיו כבר אנחנו גדולים, כיתה י'א. אנחנו יודעים מזה נשיקה, וזה לא נשיקה של כיתה ו', ממש לא!.
"ג'סמיןןןןןןןןן", הצעקה הזאת קטעה את קו המחשבה שלי וקפצתי מרוב בהלה.
"מה?! גאד דאמט?" צעקתי עצבנית, זה היה אחי. אחי בן 6, קוראים לו לי, הוא כיתה א' אני כ"כ אוהבת אותו! הוא כמו שפוט שלי עושה בדיוק מה שאני רוצה J.
"מה זה גאד דאמט?!" אמר בבלבול, בפתח החדר שלי.
"גאד דאמט זה בית כחול באנגלית". אמרתי לו משועשעת.
"בוא קטני תביא חיבוקיי, לא ראיתי אותך המון זמן" התקדמתי לקצה המיטה והושטתי ידיים לצדדים, והוא קפץ עלי ונתן לי חיבוק דוב ענק, מה שגרם לשנינו ליפול אחורה.
"נו היה כיף בבית ספר היום?" שאלתי מתעניינת.
"כן, המורה נתנה לי מדבקה עם סמיילי כי עבדתי טוב." אמר והצביע על המדבקה שהייתה מודבקת לו על החולצה המלוכלכת.
"איזה ילד טוב!" על זה מגיע לך...." מתחתי אותו קצת... "50 נשיקות" אמרתי וקפצתי עליו ונישקתי אותו, והוא כמובן ניסה להתחמק,מה שלא כ"כ הצליח לו.
בסופו של דבר נתתי לו רק 10 כי ריחמתי עליו, בכל זאת הוא קיבל מדבקהP: .
"אמא ואבא סיפרו לך על צר..." בדיוק שבאתי להשלים את המשפט אמא הופיעה בפתח הדלת.
"יאוו אמא, למה לא אמרתי מיליון דולר!!" אני ולי צחקנו, ואמא לא הבינה מה קרה בדיוק.
"בואו למטה אני ואבא רוצים לדבר איתכם", אני ולי קמנו בקוצר רוח מהמיטה הנוחה שלי.
ירדנו לסלון וראינו את אבא וסתיו, "כמו שאומרים, המשפחה המושלמת", אמרתי בצינית, אבל עדין זה הצחיק את כל הסובבים אותי.
אבא ואמא חפרו על צרפת, ועל המשפחה הלא מעניינת שבאה איתנו, ולאיפה שאנחנו נבקר, אחרי כל השיחה המעייפת הזאת אמרתי לילה טוב לכולם ועליתי למעלה להתקלח. סיימתי, יצאתי מהמקלחת וחזרתי לחדרי המהודר.
לקחתי את הפיג'מה שלי, מיכנסון וגופייה של דונלד דאק, השיער החלק החום כהה שלי שכמעט הגיע לי עד התחת גלש לו, הגופייה והמיכנסון חיטבו כמו שצריך את גופי.
שמתי דאורדורנט קרם גוף והתארגנתי לשינה, הרגשתי כ"כ נקייה ומריחה מעולה.
אחי הקטן בא להגיד לי לילה טוב.
אני גמורה מכל הימים האלה, לא פלא שהשעה תשע בערב ואני כבר במיטה.
נשכבתי במיטה והתחלתי להרהר לעצמי.
הסתכלתי על המתנה שהביאו לי השנה עם תמונות של כל החברים, וברכות.
למראה עיני נתפסה תמונה אחת, תמונה שהתנוססה לה אי שם בין כל התמונות, התמונה שלי ושל דני.
אני עדין לא מבינה מה קרה היום.
טוב את זה כבר אני יגלה מחר, כשאני ידבר איתו.
אט אט איבדתי את מחשבותיי ושקעתי בשינה חזקה.
'האם להיות בך מאוהב
זה כשאני עצוב עכשיו
והחלון מראה לי סתיו
האם להיות בך מאוהב
זה כשהלב מרגיש רעב
כשאת לא פה לידי'
איזה כיף להתעורר לשעון מעורר שכזה, אמרתי בזמן שאני מתענגת למשמע אוזניי.
התקרבתי לשידה שליד המיטה שלי ולקחתי את הפלאפון, כיביתי את השעון המעורר והתענגתי עוד כמה שניות במיטה החמה.
קמתי לפיפי בוקר, צחצחתי שיניים,שטפתי פנים, וחזרתי לחדרי.
אף אחד לא בבית בבוקר, אמא ואבא בעבודה, אחי בבית ספר ואחותי בשירות לאומי.
פשוט להתמכר לשקט, חשבתי לעצמי.
הלכתי לחדר, לבשתי סקיני שחור, חולצת בית ספר לבנה ואת נעלי הDC הלבנות, המפורסמות שלי, אבא שלי קנה לי אותן כשהיה בחול.
פיזרתי את השיער, שמתי עיפרון שחור.
העיפרון הבליט את עיניי הדבש המיוחדות שלי.
כשאני חושבת על זה, אני מרוצה מאיך שאני נראת.
שחומה, גוף יפה, יש ציצים ויש תחת, השיער החלק הארוך שלי, עיניי הדבש שלי, והשפתיים העבות שלי, וגם חישוק שיש לי באף. שמתי בושם, דורדורנט, הכנתי מערכת וירדתי למטה.
טלפנתי לשירן.
"מה קורה מאמי?" שאלתי אותה בערנות מוחלטת.
"הכל אחלה בחלה", ענתה בציניות, גם שומעים שהיא בקושי התעוררה.
"קוקיש, תהיי בחוץ בעשרה ל8 אוקיי?." קבעתי. אנחנו שכנות, ואנחנו גם קרובות לבית ספר אז אנחנו תמיד הולכות ביחד בבוקר.
"טוב מאמי, ביי".
"ביי"
אכלתי קורנפלקס ויצאתי החוצה בדיוק בשעה הנכונה.
אמרתי שלום לשירן והתקדמנו לבית הספר, דיברנו על שטויות, בתכלס מה אפשר לדבר על הבוקר.
הגענו בדיוק לצלצול.
אמרתי שלום לכמה חברים, כייוון שלא היה זמן לתת לכולם נשיקת בבוקר אז צעקתי בכיתה, "בוקר טוב שמנים שלי", וכמובן שכולם צעקו חזקה "בוקר טוב דובה שלנו", כמובן שצחקתי, זה סוג של מנהג שלנו.
התיישבתי ליד איתי, איתי הוא חבר טוב שלי, הוא נראה נאה, לא חתיך במיוחד, אבל נראה טוב.
הוא קצת נמוך, יש לו סטייל של אימו, שיער כמו של אימו, הוא שזוף, ומתלבש באופנה של האימואים.
"בוקר טוב יפה שלי" אמרתי ודפקתי לו נשיקה על הלחי.
"בוקר טוב שמנה שלי", אמר שמצב רוחו היה מעודד.
התחיל שיעור ביולוגיה, ולא ראיתי את דני, תהיתי לאן הוא נעלם, עוד מאז אתמול.
בסוף השעה הראשונה, נפתחה הדלת וראיתי את....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: