פרק 3:
בסוף השעה הראשונה, נפתחה הדלת וראיתי את יותי (יותם למי שלא זוכר).
עושה שלום לכיתה ובורח.
כל הכתה צחקה ואפילו המורה, אף אחד לא הבין מה עובר עליו מאיפה הוא הגיח פתאום משום מקום.
השעתיים הזדחלו להם,ונגמרו סוף סוף שעתיים ביולוגיה.
יצאתי עם נוי מהכיתה, "נוי, את לא מבינה מה קרה לי אתמול", אמרתי בלחץ וגם בלחש, מקווה שאיש לא שמע.
"מה קרה אתמול?" נוי התחילה לגחך. מה היא מתחילה לגחך?!,
אותי זה לא מצחיק כל העניין הזה, אני רוצה לראות את הבעת הפנים שלה,אחרי שאני יספר לה הכל.
"בואי למזרקה, בכל מקרה אני לא רעבה." קבעתי עובדה.היא לא ממש יכלה להתנגד.
"טוב בואי". אמרה בטון כניעה.
"אה, תגידי ראית את דני היום?" שאלתי אותה מתעניינת.
"ניין (לא) או יותר נכון עדין לא. למה את צריכה אותו? אם היינו הולכים לארוחת בוקר היינו רואים אותו בשולחן שלנו."
"טוב שתקי. הינה כאן זה מושלם לשבת." הצבעתי על המקום הפנוי שהיה בדיוק עם צל.
התיישבנו. "טוב שמעי מה קרה אתמול, אתמול דני הופיע אצלי בבית, את יודעת, כמו סתם יום רגיל, התחרינו לחדר שלי, ואז הגענו למצב שהוא מעלי במיטה והיינו ככה (מראה לה עם היד את המרחק נגיעה שהיה בינה לבין דני) קרובים לנשיקה. ואז נבהלתי, קראתי לו, והוא פתאום קם ונעלם. מאז לא שמעתי ממנו." דיברתי כ"כ מהר. "שמעי מתוקה, אני לא הבנתי מילה ממה שאמרת. דברי עכשיו בשקט וברור." אמרה נוי.
הנהנתי, והתחלתי לספר לה הכל פעם נוספת רק הפעם יותר לאט.
התגובה שציפיתי ממנה שתעשה אכן נעשתה, הפה שלה היה פעור "תיזהרי שלא יכנס לך זבוב" אמרתי מבודחת. "זבוב זה זבוב ליד הסיפור שהוא פיל", לא הבנתי מה בדיוק היא רצתה לומר בזה אבל הנהנתי לאות הבנה.
נוי לא הפסיקה לדבר ולייעץ לי מה לעשות, היא דיברה יותר מהר ממני ככה שגם אני לא הבנתי מה היא בדיוק אמרה, אבל לא ממש הפסקתי אותה.
הסתכלתי מסביבי והתמקדתי בטומי שראיתי אותו באופק, כן נו, אמרתי לכם על הקשרי עין שנוצרו בנינו.
הצטלבו מבטינו, הרגשתי סוג של פרפרים בבטן כשאני הסתכלתי עליו והוא עלי, וישר שיניתי את מבטי לצד הנגדי של טומי.
ובדיוק בצד הזה ראיתי את דני. עצרתי את דברי נוי שפשוט לא הפסיקה לקשקש לי בשכל.
"נוי, שתקי שניה,אני עפתי לדני." אמרתי לה תוך כדי שאני קמה.
דני היה עם רן, הם ישבו ושוחחו.
"מה קורה בננים?" אמרתי בעליזות ונתתי לשניהם נשיקה על הלחי.
"הכל טוב יפה שלי,"אמר רן, בעודו במסתכל במבט חשוד בדני.
"מה קורה נסיך שלי,"אמרתי לדני בזמן שהתיישבתי עליו.
"הכל מעולה מאמי, שמעי אני חייב לעוף נדבר בהזדמנות טוב?". הוא הקים אותי וקם והלך ורן אחרי, הוא פשוט נטש אותי, אני לא מאמינה? למה הוא עושה לי את זה? תהיתי ותהיתי, כל הראש שלי התחילו להתמלאות הרהורים, הרגשתי שאני עוד שניה מתעלפת.
במחצית עיני ראיתי את טומי שהסתכל עלי, הוא התקרב והתקרב נדמה היה לי שהוא בא לכיווני.
"ג'סי מאמי שלי, מה קרה את יושבת פה לבד?" פתאום שמעתי את קולה של ליז מאחורי.
"אה.. סתם." אמרתי בעודי מסתכלת בחצי מבט עדין על טומי, כשהוא ראה את ליז באה אלי, הוא פשוט הסתובב והלך.
או שאני מדמיינת שהוא התכוון לבוא אלי, או שפשוט אני סתם מדמיינת.
"יאללה הנעופנה?" אמרתי לליז כשבדיוק הצלצול התנגן ברקע.
"יאללה.." אמרה צוהלת והושיטה לי יד לקום.
התקדמנו לכיוון הכיתה, היא בכתה המקבילה שלי, דיברנו על שטויות בדרך, בדיוק מולי התהלך לו טומי. וכרגיל מבטינו הצטלבו עד הרגע שעברנו אחד את השנייה.
"יאו נכון הוא חתיך, אני מתה להכיר אותו", ליז אמרה בעודה ממשיכה לבחון אותו.
"אני לא אוהבת אותו, הוא מסוג האנשים שדפוקים ובורחים." משום מה זה הצחיק את ליז, ואי אפשר שלא לצחוק אחרי ליז הצחוק שלה מדביק, ושתינו התחלנו לצחוק כמו שתי סתומות.
אחרי יום מפרך בבית ספר עד 12:00, בכל זאת היום יום שישי.
הכול היה רגיל חוץ מהקטע עם דני, שהיה קריר אליי,וכל הזמן התרחק.
הגעתי הביתה, למזלי אף אחד עוד לא הגיע, הלכתי למחשב שמתי את השירים האהובים עלי, פתחתי את האיסי ואת והמסנגר הבחנתי מי מחובר.
בין המחוברים השתורר לו אי שם,דני.
פתחתי את חלון השיחה שלו במסנגר ושלחתי לו "?!", בתקווה שהוא יענה לי.
חיכיתי כמה שניות והוא לא עונה, החלטתי ללכת לאכול משהו, ולהחליף בגדים.
'ורק איתך,
אני מרגיש שזה מושלם,
להיות עוד חלק בעולם שלך,
באהבה שלך'
הפלאפון שלי הקפיץ לי את הנשמה.
על הצג ראיתי "נוני המאמי מחייג אליך" נוני זאת נוי.
"כן חיים שלי?" עניתי.
"יפה שלי, מה קרה היום בסוף עם דני לא הספקת לספר לי?".
"אוו" גנחתי לה.
"מה את גונחת יאללה תספרי ומיד". סיפרתי לה הכל, בעודי מחליפה בגדים.
"שמעי מותק, עכשיו תתלבשי ותלכי אליו, את לא רוצה סתם להרוס קשר נכון? אז יאללה טוסי" אמרה נוי בטון פקודה.
"אני ל.." נוי התפרצה לי במשפט "אין על זה ויכוח!" קבעה.
"טוב מאמי, אני מתלבשת והולכת,"
"מבטיחה?!" שאלה נוי.
"מילה של יסמין".
"טוב יפה שלי, בהצלחה, ביי".
"ביי". ניתקתי את הפלאפון התלבשתי כמו שהבטחתי ויצאתי מהחדר.
ירדתי למטה לקחתי קינדר בואנו לנשנש ויצאתי.
דני גר 10 דקות ממני.
הגעתי לפתח ביתו, מקישה על הדלת ומיד היא נפתחה,ודני התבונן עלי מופתע.
"דני אני צריכה לדבר איתך ועכשיו!" קבעתי, נכנסתי ועליתי לחדרו מבלי לבקש רשות.
דני שעדין היה מופתע, הלך אחרי.
נשכבתי על המיטה וחצי שלו,הוא נשכב לצידי.
"אני מצטער על היום,"
"וגם על אתמול" הוסיף."זה בסדר, לא היה שם כלום אתמול".אמרתי בהיסוס.
"אז אני עדין החבר הכי טוב שלך?פרינססה שלי." אמר והתחיל לדגדג אותי בכל גופי.
"איך לא". אמרתי משועשעת בזמן שהוא לא מפסיק לדגדג אותי בכל גופי.
צחקנו עד שהאחות הקטנה של דני התפרצה לחדרו.
משכנו אותה אלינו והתחלנו לדגדג גם אותה.
אחרי סבל ועינויים שתמי (אחותו של דני) עברה, היא פשוט ברחה מאיתנו לסלון.
"איך אין לה בושה?", אמרתי לדני מופתעת. התחלנו לצחוק שוב.
פתאום בבת אחת קפצנו מבהלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: