~ככה זה כשחיים בבועה~

אל תשקר לי בנוגע למה שאני מרגישה,אתה לא יודע כלום,אתה לא תרגיש את זה.

המון בנות אמרו לי את זה,ותמיד חשבתי לעצמי,על מה אתן מדברות אתן מדהימות..אף פעם לא חשבתי לעצמי שאראה את עצמי במראה ואחשוב כמוהן.

תמיד אהבתי את עצמי,עד שראיתי במו עיני את המספר שהיה רשום על המשקל שעליו עמדתי באותו הרגע.

ראיתי אותי,הורדתי את החולצה,ראיתי את זה,אני שמנה,ואף אחד לא יגיד לי שאני לא.

וכל מי שיעזוב אותי בגלל ההרגשה הזאת? לא שווה אותי,כי הוא לא יעזור לי להתגבר על הקשיים שלי,על המורדות שלי,ברגע הכי קשה הוא יעזוב אותי.

ואני יודעת שאני אוכל להתגבר על זה,כי בסה''כ מה? אני צריכה עזרה ועידוד להמשיך.

ואני לא מתכוונת להרוס את עצמי,ולא אני לא אקיא.

ואני יודעת שזאת אולי מחשבה מוטעת לפי דעת כמה אנשים,אבל עובדה שהחצי השני,כל כך נחמד שהוא מזכיר לי את זה בכל יום.

עד כמה שאני גועלית,

עד כמה שאני שמנה,

עד כמה שאני לא שווה.

ונכון אני גועלית,ואני מנסה להיות נחמדה כמה שאפשר,עד גבול מסויים.

ונכון אני שמנה,אבל מה דעתכם במקום לרדת עליי בגלל זה,לעודד אותי לשנות את זה בדרך טיפה יותר חיובית?

ואני כן שווה,אבל צנועה,ולא מראה את כמה שאני שווה,כמו בנות אחרות במקום המסריח מגועליות הזה.

ואני כן הולכת לעזוב את כל מה שאני מכירה,לעזוב את כל מה שאני אוהבת,כי פגעתם בי.

כל אחד בהערה מזלזלת,בשיחה בטלפון בטון מזלזל.

אבל בכל זאת היו כמה שכן עזרו,וכן תמכו,ולהם אני אומרת תודה,על הכל,רק חבל שאתם לא מכבדים אותי ואת ההחלטות שלי.

הילדה הזאת,השמנה הזאת,תעלם.

אני אחזור למה שהייתי פעם,ככה אתם ביקשתם.

"אף פעם לא בכיתי סתם,כל דמעה הייתה במקומה,אז תשתוק ולך מכאן."