אוּאָה?!אוּאָה?! אַבּוּאָם!!! vfvfvfvfvfvf!!! שָם! |
| 5/2006
סיפורי חולצות של להקות, #1: Dinosaur Jr
החולצה הראשונה של להקה שהלכתי איתה היתה חולצה של ה-Cramps שהיתה שייכת לחבר הראשון של אחותי ואיכשהו התגלגלה אליי. לבשתי אותה כשהייתי בתיכון, הרבה לפני ששמעתי שיר שלהם. זה בסדר, אף אחד לא ידע מה יש לי על החולצה בכל מקרה. אחרי ששמעתי את המוסיקה שלהם הפסקתי ללכת עם החולצה.
זו החולצה השנייה. קניתי אותה לפני 11 שנה, בחנות היקרה-להחריד של וירג'ין בשאנז אליזה, והיא עדיין בארון שלי. כמו שאפשר לראות ההדפס שלה נראה עדיין כמו חדש (בעיניי זה מדהים) אבל כמו שקצת קשה לראות, החולצה עצמה מתפוררת באיזור הכתפיים - כנראה הלכתי עם תיק הגב שלי יותר מדי פעמים כשלבשתי אותה. חבל, היא מאוד יפה בעיניי. זו העטיפה האחורית של הדיסק Without a Sound ש-Dinosaur Jr הוציאו ב-1994, הרבה מעבר לשיא שלהם, אבל לא מצאתי חולצה של Bug (הדיסק, לא חנות המחשבים) אז הסתפקתי בזו.
ולסיפור: לפני כמה שנים, כשעמדתי להתחיל את התואר השני, היתה לי פגישה עם המנחה שלי באוניברסיטה והגעתי עם החולצה הזו. נסעתי חזרה הביתה באוטובוס ואחרי שתי תחנות עלתה לאוטובוס מישהו שמצאה חן בעיניי ממבט ראשון - היו לה אוזניות ענקיות על הצוואר וסגנון הלבוש שלה נורא הזכיר לי מישהי שמצאה חן בעיניי כמה שנים קודם. היא שילמה לנהג, התקדמה לכיוון החלק האחורי של האוטובוס, התיישבה בספסל שלפניי, התסובבה אליי ואמרה "אחלה חולצה".
אני מניח שאמרתי תודה (אם כי "נכון" היתה תשובה מתאימה לא פחות, לדעתי) והתחלנו לדבר - היא סיפרה לי שהיא גרה בארה"ב עד לא מזמן, ושהיא עבדה בפסטיבל הרוק לולהפלוזה כמה שנים קודם, ש-Dinosaur Jr הופיעו באותה שנה ושהיא ראתה אותם די הרבה פעמים בהופעות. המשכנו לדבר על מוסיקה, ואח"כ עברנו לדבר על דברים אחרים - פוליטיקה, למשל - והשיחה קלחה בטבעיות ובכיף. היא ממש מצאה חן בעיניי, התרשמתי שהיא מאוד אינטליגנטית ומאוד מעניינת ומיוחדת. כשירדתי מהאוטובוס (שתי תחנות אחרי התחנה שליד הבית שלי) זה נראה כאילו לאף אחד מאיתנו אין ספק שאני אקח את מספר הטלפון שלה.
אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, אבל אני זוכר שהיה לי קשה להשיג אותה. בשלב מסוים ניתקו לה את הקו כי היא איחרה בתשלום. בכל מקרה, כשהצלחתי לתפוס אותה היא נשמעה הרבה פחות נלהבת ממה שציפיתי, השיחה היתה הרבה פחות נעימה ממה שקיוויתי, והיתה הרגשה שזה לא זה. ניסיתי לדבר איתה עוד פעם-פעמיים, אבל הרגשתי שהיא מנסה לרמוז לי בעדינות שזה לא הולך לקרות. אז ויתרתי.
אחרי כמה חודשים קניתי עיתון וקראתי בו שהיא מלכת סאדו.
כמה חודשים אחר כך נפגשתי עם חברה של 400E/1C, סיפרתי לה את הסיפור ומסתבר שהיא חברה של העיתונאית שכתבה את הכתבה הזו. היא סיפרה לי שגם העיתונאית התרשמה ממנה בצורה מאוד חיובית ותחושת ההחמצה שלי רק התגברה, אבל נו, כנראה בכל זאת היא צדקה ולא היה לזה הרבה סיכוי להצליח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
