מחלקה ראשונה
א/עושר מהו? |
 כינוי:
בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 11/2008
פרק 6 חלק ראשון
ביום שלמחרת, עם תום הטיול ניתן לילדי השכבה יום חופש.
רבצתי כל היום מול הטלוויזיה שבסלון, משלימה את מה שהחסרתי בשלושת הימים שלא הייתי בבית.
בסביבות אחר הצוהריים חזרו הוריי הביתה עמוסים בשקיות מ IKEA.
"מה הבאתם?" שאלתי בסקרנות בתקווה שקנו לי את הכיסא המתקפל לים שביקשתי לפני חודש.
"זאת הפתעה" השיבה אמא.
"לכבוד מה ההפתעה?" שאלתי לא מסופקת מן התשובה.
"אולי במקום לשאול שאלות מיותרות תעלי לחדר שלך ותסדרי אותו סוף סוף" פקד עליי אבא.
"אבל אבא יש לנו עוזרת.." הרמתי גבה.
"אל תדאגי לעוזרת יהיו מספיק דברים לעשות עד הערב, תחסכי ממנה עבודה מיותרת, ותנסי להיזכר איך זה לסדר את החדר שלך" השיב.
בלית ברירה נאלצתי לעשות כדבריי אבא, אך לפני כן החלטתי לעשות עבודת בילוש קטנה ולשאול את העוזרת שלנו על מה כל העניין.
מצאתי אותה במטבח מקרצפת את השיש.
"לודמילה? על מה אבא עושה מהומה?" שאלתי בתמימות.
"שמעתי שאנחנו מצפים לאורחים חשובים מאוד היום, שכנראה יישארו לגור אצלנו זמן מה." היא השיבה, מקרצפת ומתנשפת.
"ומי הם האורחים האלה?" המשכתי לשאול בעודי לוקחת תפוח מן הקערה על השולחן.
"אני לא יודעת מי אבל שמעתי שזה מישהו חשוב מאוד לאבא שלך" היא אמרה.
"כמה צפוי.." אמרתי בעודי משליכה את שארית התפוח לפח, פונה אל חדרי.
בסביבות השעה שבע בערב, ירדתי לסלון, הבית נראה נקי ומצוחצח מתמיד, שמתי לב שבחדר האורחים נעשו שינויי סידור רהיטים, חלק נוספו וחלק הוחלפו.
בבית שרר מתח רב, מתח שאפשר היה לחתוך בסכין, אבא ישב בחליפה מהודרת בסלון, שותה כוס מים חמים.
אמא דיברה בטלפון בהתרגשות, לא הצלחתי לפענח מה היה פשר השיחה.
לודמילה העוזרת שלנו עמדה צמודה לדלת מחכה לרגע לפתוח אותה, לא חלף זמן רב מדי פעמון הדלת צלצל.
אבא קם במהירות ויישר את החליפה שלו, אמא הפסיקה לדבר בטלפון ורצה לעמוד ליד אבא, הדלת נפתחה ושלושה אנשים נכנסו.
לא האמנתי למראה עיניי, פסעתי מאט אחורה כדי שאוכל לשבת על הספה, הייתי כל כך מופתעת שהרגשתי מסוחררת.
בכניסה עמדו לנס וכפי הנראה אמו ואביו.
"ברוכים הבאים לביתנו הצנוע" אמר אבא וחייך חיוך מעוות.
"שלום ג'ורג' זמן רב לא התראינו" השיב האדון וטפח לאבא על הגב.
"אני רוצה שתכיר, זאת אישתי מרתה" הוא הצביע על הגברת שעמדה לימינו.
"וזה בני לנס" הוא הצביע על לנס שעמד לשמאלו ונראה מאוד מרוצה מן המצב.
"הו לנס, שמעתי עלייך רבות, אני מאוד מקווה שתהנה משהותך אצלנו" אמר אבא.
'שהותך?' חשבתי בעודי מנסה לקלוט את המתרחש.
לודמילה הובילה את האורחים לכיוון הספות בסלון.
"תכירו, זאת בתי נלי" הצביע עליי אבא.
קמתי מן הספה וקדתי קידה קלה מתוך נימוס.
"נעים מאוד" אמרתי מבלי להסתכל על לנס.
"נעים לנו מאוד" השיבו הוריו של לנס פה אחד.
התה הוגש והדיון החל.
"אני מאוד שמח ואף נרגש שדווקא אתה ג'ורג' מכל חבריי הסכמת לארח את בני בזמן שניעדר" אמר אבא של לנס.
ברגע שהוא אמר זאת הבנתי הכל.
"זאת אומרת שלנס יישאר לגור כאן זמן מה?" שאלתי נסערת.
"כן" ענה אביו.
"ולכמה זמן?" שאלתי, ותוך כדי צבטתי את ידי מקווה שאני חולמת.
"כחצי שנה בערך, את מבינה אנחנו נוסעים לפרו למסע עסקים ואנחנו רוצים שלנס ימשיך ללמוד ושלא יישאר לבד בבית" הוא הסביר.
"חצי שנה!?" שאלתי המומה, מוודא כראוי ששמעתי נכון.
"כן חצי שנה" הוא השיב.
לאחר מכן נשארתי דוממת וביקשתי רשות לעלות לחדר.
לא העזתי להסתכל בעיניו של לנס כל מהלך השיחה, לא האמנתי שאף אחד לא סיפר לי על כך קודם לכן.
הורי לא יכלו לדעת שכבר הכרתי אותו אבל לנס יכל להגיד לי על כך פעמים רבות כל כך והוא לא הראה חשד אפילו.
ניסיתי לדמיין איך לא להיתקל בו בבית, אך כעבור מספר דקות של מחשבה הבנתי
'אוי לא אנחנו עומדים לגור ביחד בחצי שנה הקרובה!'
פרק לא כל כך ארוך אבל ההמשך עומד להיות מעניין וארוך במיוחד, יש למה לצפות.
היו לי כמה בעיות עם האינטרנט ולאחר מכן בתחילת השבוע יצאתי עם השכבה שלי לטיול שנתי למדבר, היה כיף אני חייבת להודות חחח.
תודה שחיכיתם בסבלנות :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
