{..:: פרפרים לבנים ::...}

והנה בא פרק 3 :)

 =.=פרק 3 =.=

"כן טל, שכחת להגיד משהו?" שאלתי

"זה לא טל.." ענה לי הגול הגברי מהצד השני.

"מי זה? עם מי אני מדברת? " נלחצתי, היה לו קול גברי ומסתורי..

השתתקתי, הייתה דממה.. הוא לא ענה, מהצד השני נשמעו רק נשיפות סדירות.. הקשבתי, פחדתי להוציא מילה...

"הלו? מי זה? אתה מתכוון לדבר!?" הרמתי את הקול, נלחצתי עד מוות.

פתאום השיחה התנתקה. הייתי בלחץ לא נורמאלי, המחשבות התרוצצו בראשי. חשבתי ' מי זה לעזאזל!? מי רצה להבהיל אותי ככה!? בלאט!!'

כבר הייתה השעה 4 בצהריים, החלטתי להשתחרר מהדיכאון, רציתי לרוץ, לקפוץ, לשיר, לרקוד..אבל דניאל לא יצא לי מהראש!

הדלת נפתחה וסבא עמד בפתח הדלת. רצתי אליו וחיבקתי אותו כאילו לא ראיתי אותו שנים... חיבקתי אותו חזק חזק. זה סבא שלי והוא לעולם לא ינטוש אותי. מאז שאני קטנה אני זוכרת שסבא תמיד היה שם בשבילי, דואג, מדגדג, מוחק, תמוך ומסביר תרגילים קשים במתמטיקה!- הוא היה מצטיין במתמטיקה ובכלל בכול המקצועות.. תמיד יודע הכול!

"ניקולצ'קה מה קרה חמודה שלי?" שאל אותי ברוסית, בנימה כה רכה..

"לא, סבא הכול בסדר- פשוט קצת התגעגעתי אלייך.." חייכתי ועניתי לו ברוסית.

"נו בסדר.. הלכתי לששון מלמעלה, הוא רצה שאני אעזור לו עם מכונת הכביסה.." אמר ומיהר לצאת מהבית..

"בי.. אני אוהבת אותך!" אמרתי

"גם אני אותך מתוקה שלי!" ונשק לי על המצח.

הסתכלתי על השעון, 16:15.. שכחתי לגמרי שאני צריכה להוציא את בוני החוצה. לבשתי גופיה שחורה על פרח לבן בצד וטייץ שחור ויצאתי מהבית. לא יודעתי כמה טיילנו.. לא הרגשתי איך הזמן חולף.. המחשבות הציפו אותי.. כול מה שקרה בתקופה האחרונה.. רון, אלכס, דניאל.. הכול...

אחרי שעה וחצי ככה.. התחלתי להרגיש לא בנוח.. כאילו מישהו מסתכל עלי- יש לי רגש כזה, כשמישהו מסתכל עלי.. אני ישר מרגישה. הרגשתי כאילו מישהו דוקר אותי מאחור. הסתובבתי לראות אם יש שם מישהו ולא ראיתי אף אחד. נבהלתי. ראיתי מגרש משחקים לא רחוק ממני, היו שם הרבה ילדים ששיחקו. התחלתי ללכת לשם במהירות, לא רציתי להיות בסביבה בלי אנשים, נבהלתי מוות..

התחלתי לרוץ לכיוון של אישה זקנה שהתקדמה לכיוון שלי.. היא הסתכלה עלי מוזר ונבהלה..

"שלום, סליחה, מה השעה?" שאלתי אותה תוך כדי זה שהתנשפתי כמו מטורפת.

"מתוקה, קרה משו? את צריכה עזרה?" שאלה אותי בדאגה..

"אני מרגישה כאילו  מישהו עוקב אחרי.." עניתי לה ברוסית

"בואי, בואי איתי נשב בספסל.. תרגעי קצת." הושיטה את ידה לכיוון הספסל.. ישבתי, הסתכלתי מסביב בפחד.. בוני רץ אלי ועלה על הספסל, ליטפתי אותו.

"זהו נרגעת? רוצה לספר לי מה קרה?" שאלה אותי בצורה מרגיעה...

"יצאתי לטייל עם הכלב והרגשתי כאילו מישהו נועץ בי מבטים, נבהלתי והסתכלתי מסביב.. ולא ראיתי אף אחד. התחלתי לרוץ למקום שיש בו אנשים, וראיתי אותך.. תודה " חייכתי אליה.

היא החזירה לי חיוך. היא הייתה דומה לסבתות מהסרטים המצוירים החמודים של פעם, שהיו את הסבתות עם המבט המרגיע, ורק טוב לב יש להן בעיניים.

התחלנו לדבר.. סיפרתי לה עלי, שיתפתי אותה ביגוני.. בצער שלי, סיפרתי לה עלי הכול.. מהפרט הכי קטן עד הכי משמעותי בחיי. היא סיפרה לי סיפורים מאז שהיתה צעירה. למדתי כמה וכמה לקחים ממנה.

"טוב, תודה רבה לך.. אני חושבת אני אזוז הביתה, כבר נהיה מאוחר" אמרתי..

"אוקי, תעשי לי טובה? תשמרי על עצמך.." חייכה אלי בחיוך תמים וטוב לב, חייכתי אליה בחזרה וקראתי לבוני.

התלחנו ללכת לכיוון הבית.. עוד הפעם העיניים האלה! העפתי מבט מסביב שוב פעם.. ראיתי מאחורי בן אדם זקן עם מקל שהולך לאט לאט.. המשכתי ללכת.

הגעתי לפתח הבית והייתי קפואה במקום.. 'מה!?!?!' שאלתי את עצמי..

 ~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.

אהבתם?

מחר טיול.. אז כנראה שאני אולי אשים פרק בצהריים.. אולי :] רוב הסיכויים..

שלכם, בהמון אהבה

lil angel ^^