מעגל האבטלה מעולם לא נראה טוב יותר והקאונטר מעולם לא נראה מרתק יותר. השארו עמי לעוד חוויות מרתקות שקרו לאנשים אחרים שהם לא אני.
|
| 3/2009
חזרתי?
כבר כמה זמן שמדגדג לי באצבעות רק לומר איזה משפט. להעיר איזו הערה. לספר, בשתי מילים, על השיחה ההזויה שהייתה לי היום.
סוג של פסקול לחיים שלי. כמו פעם, כשהייתי צריכה להסביר את כל הקורות אותי עוד פעם, בתוך הראש שלי.
אז תסלחו לי על הזנב בין הרגליים כן?
ונתחיל (אבל בקצרה):
יש לי עבודה טובה. אני שמחה עליה. אחרי שנים של פקידות אפורה בכל מיני מקומות חשוכים אני סופסוף עושה משהו שאני מאמינה בו, שאני חושבת שהוא חשוב. משהו שמצריך ראש גדול וחשיבה וישיבות צוות. וגם, כישורי מדריכה בבני עקיבא, משהו שמעולם לא היה לי (דילגתי על השלב הנ"ל בחיי).
ואולי פה טמונה הבעיה, אני חסרת ניסיון ומלאת תקווה, מסוג התקווה שתימחץ תחת מכבשה הגדול של המציאות, ומתה מפחד, אבל בעיקר רק רוצה לעשות טוב.
ואז מגיע החלק שבו מתחילה האינטראקציה עם אנשים. ופה אני נופלת.
אני לא מספיק טובה, לא מספיק טובה.
חסרת ניסיון, חולמנית מדי, עם חלומות באספמיה כאלה שאין להם קשר אמיתי לעולם המתרחש פה ביומיום, ובעיקר נאיבית מדי.
אז עכשיו אני חושבת שאני לא באמת יכולה לעשות את זה, שאולי עדיף לחזור לעבוד במרתפי פלאפון או משהו בסגנון, שאז אני יכולה לפחות להאמין שיש לי פוטנציאל בלתי ממומש (בניגוד לעכשיו, שהפוטנציאל התממש והוא לא נראה משהו...)
כן, היה לי יום מחורבן (למי ששואל).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
