"שלום, שמי מיכל ואני בת 12.
אני מעדיפה שתקראו לי מאדי.
זה הפוסט הראשון שאני כותבת,
ואני מאוד מצפה שתגיבו.
בתור התחלה, אני אספר לכם את כל מה שעבר עליי.
אולי זה נשמע לכם חסר תכלית או עגמומי,
אך אנא המשיכו בקריאתכם."
סוף ציטוט.
נולדתי בבית החולים תל השומר, בתור פגה.
לאחר כמה זמן, הכל היה בסדר גמור,
עד שבגיל 3-4 בערך, גילו אצלי מחלה.
הייתי משותקת ברגליים במשך כמה זמן,
אך המשכתי לנסות להיות ילדה עם שמחת חיים ולהיאבק במחלה.
הכאבים היו עזים, וגם הרגשתי כאילו הרגליים שלי כל הזמן רדומות.
אני זוכרת שלפני המחלה, הייתי ניגשת לאמא שלי כל פעם בלילה,
ומספרת לה שאני מרגישה 'נמלים על הרגליים'.
מאז, יש לי פחד גדול מחרקים, אפילו מנמלים.
לאחר שהבראתי, גילו אצלי בעיה בכליה,
ושוב חזרתי לבית החולים.
עברתי ניתוח, שעד היום יש לי ממנו צלקת מכוערת במותן.
כל שנה יש לי בדיקות אולטרסאונד, כדי לבדוק אם הכליה בסדר.
לפני כמה ימים, נפלתי מכיסא בבית הספר וקיבלתי מכה חזקה בבטן ובראש.
פינו אותי לבית החולים, כי אם אני מקבלת מכה בבטן זה מה שצריך לעשות.
היה ממש מגניב באמבולאנס, באמת!
היה שם צוות ממש נחמד, והם מדדו לי לחץ דם בערך עשר פעמים.
אני רגילה לזה עוד מהילדות, אבל ממש פחדתי.
חוץ מזה, יש לי גם פחד גדול מכאבים ומזרקים.
למשל: אני שונאת צבע לבן, כי זה צבע החלוק של הרופאים.
אני שונאת את המזרק של מקס ברנר עם השוקולד- כי זה מזרק.
ויש עוד דברים כאלה.
החברות שלי תמכו בי תמיד, ואני אוהבת אותן נורא 3>
"טוב, אני אספר לכם עוד עליי.
יש לי כשרון כתיבה, שאני חושבת שירשתי מדוד שלי.
הוא אוהב לכתוב שירים, בעיקר ללהקה שלו- 'משינה'.
זה מוזר, כי אף פעם לא הייתי בהופעה שלהם."
סוף ציטוט.
"הנה קטע כתיבה שלי, אני לא יודעת אם אני מרוצה ממנו.
התכלית שלו מאוד חשובה."
סוף ציטוט.
תוויות.
"עתה ימים רבים, אני מהרהר על מה שקרה לי. הכל התחיל בשיאו של הקיץ,
כאשר השמש ניצבה במרכז השמיים, ללא עננים מסביבה.
ילדים רצו בשבילי הגינה ואני נשמתי את ריח הפרחים, אשר היה מדהים להפליא.
התיישבתי על הספסל, והתבוננתי באותם הילדים הצוחקים.
לא יכולתי לבקש יום טוב מזה, עד שהבחנתי בילדה, תכולת עיניים עומדת לצד הספסל לבדה.
עורה, היה חיוור מדיי, והבליט את שפתיה האדומות, אף יותר מדם.
שיערה הזהוב היה פזור על כתפיה, והיה פרוע במעט. על פניה, היה מבט אדיש,
אשר גרם לה להיראות מהורהרת במעט.
הייתי בטוח, שאותה ילדה תכולת עיניים הינה בעלת עודף בטחון עצמי,
כמו שאר אלו שדומות לה במראה, והרהורים עלו בי גם כן.
היא הייתה כה יפה, וגרמה לי לחשוב שהיא דוגמנית מפונקת. תיארתי לעצמי, איך היא יושבת מול הטלוויזיה,
בעוד שהיא מטיחה עלבונות בהוריה. לא שמתי לב לאותו המבט העגום, בגלל האדישות שלה.
דבר מה זה רק גרם לי לחזק את מחשבותיי, והחלטתי להדביק לה תווית של 'ילדה אגואיסטית'.
לאחר כמה ימים, חזרתי לבקר שוב בפארק, והבחנתי בה שוב. זה לא הפתיע אותי, שהיא לא הייתה בודדה.
מבטה, נראה טרוד מעט. אך ידעתי שזה לא עסק רציני, הרי, מה יכול להטריד ילדה כמוה?
הבטתי סביב, עד שהבחנתי בחבורת הילדים אשר איתה, מדברים איתה, והיא צועקת.
'ילדה משוגעת', הרהרתי לעצמי, והסטתי את מבטי. לא יכולתי להביט בה אפילו לרגע אחד. ה
יא גרמה לי להרגיש כעוס. לאחר שסקרנותי גברה עליי, הבטתי בחבורת הילדים. היא כבר לא הייתה שם.
'הראינו לה,' אמר אחד הילדים.
'הילדה הזאת כל כך חנונית,' אמרה ילדה שהייתה שם, בעוד שחיוך נפרש על פניה.
באותו יום, הבנתי שאסור להדביק תוויות. ועכשיו, אני יודע, שאנשים הם לא כמו מוצרים בסופר.
הרי, אותה ילדה הייתה יכולת להיות אחרת, אם היו נותנים לה הזדמנות בודדה.
כל כך ריחמתי עליה. עכשיו, ברגע זה, אני יושב על הספסל בפארק ומעביר זיכרונות.
והנה, אני מבחין בנערה תכולת עיניים ושיער זהוב מטיילת בפארק לבדה, ונעצרת לצד הספסל למולי."
"אני מקווה שאהבתם, זה קטע עם הרבה מחשבה.
מאדי."
סוף ציטוט.
"השבוע הזה היה לי שבוע מקסים. אתמול, קניתי חולצה מקסימה.
היום קמתי בבוקר והלכתי לבית הספר. נתנו לנו שיעורים בחשבון כרגיל.
אח"כ היה שיעור תנ"ך, ודיברתי יותר על המידה,
והמורה ממש כעסה עליי. היא כל כך מפחידה, אבל כל כך אווילית.
היא מתנהגת כמו אידיוטית גמורה, הרי פטפוטיה גורמים לי להרגיש שיעמום עד כלות נשמתי,
ולא משאירים לי ברירה אחרת.. לא הייתי מסוגלת לא לפטפט.
אחר כך היה שיעור מדעים. המורה [המטורפת, אם יורשה לי לומר] שלנו,
לא הגיעה, בגלל שהיא הייתה בפעילות עם כיתתה.
שעה אחת בוטלה, ומצאתי את עצמי מבלה על הספסל עם כמה מחברותי השנונות,
ואפילו כמה ידידים. העברנו את הזמן בשיעמום, עד שעלינו לכיתה וגילינו שהמורה הגיעה.
אחרי שיעור מדעים, שעבר יחסית בסדר, היה לנו 'חלון'.
זה כל כך כייף. שעה חופשית ככה סתם באמצע היום. יום ראשון הוא פשוט יום חלום.
אחר כך היה לנו ימאות, שטנו כל אחד בסירה לבנה כזאת. היה כייף (:
ואז חזרתי הביתה, והנה אני כותבת לכם."
סוף ציטוט.
"פרק ראשון מהסיפור בהמשכים שלי, הוא נטול שם בינתיים."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
