רקדנית

עזבתי את הכל ונסעתי ללמוד בלט בחו"ל

כינוי: ***betush***

בת: 31

Skype: betush94

RSS: לקטעים לתגובות

10/2008

מבטים

"אילו מבטים יכלו להרוג".... לא מזמן קראתי ספר בשם 'דמדומים' המשפט הזה הוזכר בו.
הוא כל-כך נכון כשחושבים על-זה...... ו
ביום חמישי היה לנו שיעור דואט (פדדה) הפעם השניה שלי!
קיצר אחרי השיעור עשיתי פירואטים עם ילד (איך אפשר לקרוא למישהו בן 17 ילד כשאני רק בת 14????)
והצלחתי 5! אתם מאמינים 5!!!! טוב זה היה עם פרטנר אבל עדיין 5! אף פעם לא עשיתי5
אז היו 2 ילדים שהבריזו מהשיעור אחד מהם היה הפרטנר המקורי שלי (אולי הוא הבריז בגללי? בגלל אני כל-כך גרועה??)
אז אני הייתי עדיין כזה מאושרת מהשיעור והסתכלתי על אחד מאלה שהבריזו בחיוך גדול
(אתם יודעים אני חדשה כאן והבנים מזה מהססים איתי ולא יודעים מה לעשות...
תמיד כשהם מברכים לשלום את הבנות בבוקר הם תמיד מנשקים אותם כזה על הלחי...
תמיד כשהם מגיעים אלי הם מהססים וזה מזה מצחיק לראות אותם כזה באים לנשק אותי אבל הוצרים ברגע האחרון ...=])
אז אחרי שיעור דואט שהסתכלתי על ה'ילד' (גם כן בן 17) בחיוך אז מה זה נעשה לו לא נעים. הם עדיין
חושבים שאני לא יודעת את השפה כל-כך טוב... אז הוא כזה שאל -מה היא רוצה ממני? למה היא מסתכלת עלי ככה?
הוא חשב כנראה שלא הבנתי...חח.. בקיצור מאז הוא מתחמק ממני

תמיד אמרו לי שהמבטים שלי בלתי מובנים.. לא יודעת איך להסביר ...
תמיד מנסים לפרש אותי לפי המבטים... אני בטיבעי ילדה שקטה שלא מדברת הרבה ..
פעם אמרו לי שהתאהבו בי בגלל המבט שלי .... לפעמים אני יכולה כל-כך לחדור לבן אדם אחר
רק בגלל שאני מביטה בו.... זה כישרון שלי...  אני עם עיניים כחולות והתלתלים שלי
כאילו לוכדת את הבן אדם במבט ומשחררת מתי שבא לי...
אנשים שואלים מה עומד מאחוריהם ולא מבינים..
כדי להבין מה אומרים המבטים שלי צריך להכיר אותי טוב

טוב חפרתי מספיק להיום!

נכתב על ידי ***betush*** , 12/10/2008 20:14
1 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

ידעתי!

הדבר שאני הכי חיכיתי לו כאן בארץ החדשה והמוזרה הזאת זה לביקור של אימא שלי ושל ענבר (כמובן חוץ מהטיסה שלי הביתה)
עכשיו דיברתי איתה בסקייפ ושאלתי אותה מה חדש לגבי הטיסה... כמו בכל שיחה שלנו והיא אומרת לי שהיא עבדה קשה בישביל הכסף לכרטיסי טיסה ולא בטוח שהיא תשקיע אותו בכלל בכרטיסי טיסה לכאן...
אתם מבינים מה זה בישבילי? זה כמו סכין בגב! לא משנה שבהתחלה שחשבתי שהיא תתעניין במעבר שלי ושאני אספר לה הכל ואיך עבר עלי היום. ובסוף היא בכלל לא התעניינה טוב השלמתי עם זה אין מה לעשות אי אפשר להיות בקשר אדוק כשאתה במרח של אלפי קילומטרים אבל עדיין חשבתי... ענבר נו... חשבתי שאני יותר חשובה לה
אני מרגישה שהיא ויתרה עלי... לא רציתי שזה יקרה... עובדה-מי יצר קשר ראשון למרות שהיא אמרה שתכתוב לי כל יום ב-אימייל ?אני!
מי הזכיר לה כל שיחה איתה על הטיסה שלה לכאן? אני ! אבל כנראה זה לא משנה לה... היא כבר ויתרה עלי אני כבר רחוקה ממנה ושום אינטרנט יוכל להחזיר את הקשר שהיה לנו פעם.
זה כל-כך כואב כל-כך ציפיתי לזה איך שאני אראה לה הכל פה ואיך שהיא תראה איך ב"ס מיקצועי לבלט עובד ודברים כאלה מה זה ציפיתי לזה.... אבל מה לעשות אלה החיים כמו שאומרים חברים אמיתיים מזהים בעת צרה והיא כבר לא חברה קרובה כמו שהייתה
היא לא אמרה לי שהיא לא נוסעת על בטוח היא רק אמרה שהיא מתלבטת ושאולי היא תשקיע את הכסף שהיא הרביחה במשהו אחר ,אבל אם היא כבר אמרה לי את זה סימן שהיא לא תבוא =[
ידעתי ,ידעתי כבר מההתחלה שזה מה שיקרה אחרי שבאה האכזבה הראשונית ממנה עכשיו זה..
באמצע השיחה התחלתי לבכות , הסתרתי את זה ממנה.... למה להדאיג אותה? פחחח.... זה הסימן שכבר לא צריך להשקיע בה כבר יותר להפסיק לקוות שמשהו ממה שהיה יחזור.. זהו זה כבר נגמר... 
אם אני לא יצא מהנסיעה הזו כלום אני אצטרך להרוג מישהו בישביל להרגיע את העצבים שלי.. כל כך הרבה הקרבתי כל-כך הרבה
והנה עכשיו היא באה ואומרת שהיא לא בטוח תבוא לבקר אותי... ואני עוד רציתי שהיא תטוס איתי לשוויץ' חחח מצחיקה אותי המחשבה אפילו.... טוב לא נותר לי דבר לעשות מאשר להתרכז בעבודה הקשה ולשכוח את העבר כדי שלא יכאיב לי יותר מידי..

אני ממש מרגישה שירדה לי אבן מהלב...
טוב לשפוך את המחשבות שלך לאנשהו...

אני מצטערת לכל האנשים שקראו את הפוסט החופרני הזה פשוט הייתי צריכה כמו שאומרים- "לשפוך את הלב"

ההורים המדהימים שלי! נא לא להעתיק! כל הזכוית שמורות לי!

נכתב על ידי ***betush*** , 6/10/2008 17:51
3 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

אני לא יודעת מה לעשות

אני לא יודעת מה לעשות פשוט לא יודעת!
היא מטישה אותי! היא לא מבינה שבישבילי לקפוץ 2 כיתות לכיתה י"א של ב"ס מקצועי זה קשה!
אני מאוד התחזקתי אני כמעט ולא מזהה את עצמי אבל זו עדיין לא סיבה לצעוק עלי ככה.. אני יודעת שאני גרועה יחסית לכל הילדות כאן אני יודעת את זה אני יודעת שאני פשוט כלום לידם. היא צריכה להבין שלא קורים ניסים ותוך חודש וחצי פופ ואני פתאום ניהית באלרינה ברמה עולמית. קשה לי מאוד קשה לי פשוט בא לי לבכות! וכן בכיתי
כשסיפרתי לאמא היא אמרה שמזה היא הכי פחדה ,אבל מה לעשות עכשיו?
טוב אז אמא שלי דיברה איתה..... המורה הזאת אמרה לה שאני ממש טובה ושאני מתקדמת במהירות ושאני מסתובבת הכי טוב בכיתה ככה עוד מלא מחמאות כאלה.... אבל למי איכפת איך אני עושה פואיטה איטלקי עם היא צורחת עלי כל הבר.
מצד שני אני מבינה אותה השנה יש לנו מבחנים מקודם יותר בגלל שחצי מהכיתה נוסעת לאיטליה עם התאטרון ושנה הבאה כבר בגרויות.
למי איכפת שאף פעם לא שמעתי ולא ראיתי פירואטים פליק פלאק ? למי? אני חייבת לעשות הכול עד המבחן המטופש הזה.
עכשיו היא מזה נחמדה עלי אולי היא הבינה שצעקות לא עוזרות לי אלא רק מפחידות אותי יותר... אולי נראה מחר...
תנסו אתם לעשות פירואט מסובך באמצע תרגיל הזוי ליד הבר כשהיא צורחת עליכם כמו משוגעת וגם לא ליפול
היא מתנהגת ממש מוזר היא אפילו נתנה לי ממתק! אתם מבינים ממתק! לי ! פעם ראשונה שהיא נתנה לי ממתק!
אולי יהיה שינוי?
בכל אופן מחר יהיה יותר טוב ,אני בטוחה.......
עם רק אחרי חודש וחצי של עבודה אני כבר עושה פויאטה עם דובאלים אז משהו צריך לצאת מזה ,לא?

כן זו אני..... בבית (לשעבר) שלי.

נכתב על ידי ***betush*** , 6/10/2008 14:57
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

לדף הבא
דפים:

190

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , החיים מעבר לים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל***betush*** אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ***betush*** ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה