Runing away
Don't cry bitch, your tears make my wet
|
| 7/2009
חסרת מוזה.*צבע חדש ותספורת חדשה *
בימים האחרונים ניסיתי לכתוב פוסט בערך אולי 30 פעם אבל כול פעם הפוסט התחיל והסתיים במילים "היי מה שלומכם?"....
אין לי מוזה.הפסקתי לכתוב.זנחתי את השירים ואת הרומן.אין לי על מה לדבר.
כול פעם אני מנסה לדבר על משו רציני להסביר משו לאנשים או לתת עצות יוצאים לי משפטים מפגרים חסרי משמעות.יכול להיות שאיבדתי את זה? איבדתי את משבחיים לא כול כך היה לי?...
אפילו את הציור זנחתי.
איבדתי את טיפת היצירתיות הקטנה שהיתה בי.
אני עייפה מידי בשביל זה..לא שהכול חרא כול כך כי בסך הכול שום דבר לא החמיר הכול פשוט כמו שהיה. אבל אני עייפה אין לי כוח להתקדם .לחייך אפילו אין לי כוח כבר.אולי זה לא שאין לי כוח להתקדם אולי אני פשוט מפחדת להתקדם.מפחדת מהשינוייים מפחדת להשתנות ולשנות.לא טוב לי כאן.אבל יכול להיות יותר גרוע ,ובגלל זה אני מפחדת.אני רוצה לנשום אוויר אחר אבל אני פוחדת שהוא יגרום לי להיחנק אני רוצה לקבל חיבוק אחר אבל אני מפחדת שאולי הוא לא יגיע.אני רוצה לשמוע מילים חדשות אבל אולי הן יהיו חסרות משמעות?....
אני יושבת ומדפדפת בספר ספרות שלי.היו שם כול כך הרבה יצירות שהתחברתי אלייהן ואהבתי אבל עכשיו אני לא מוצאת אפילו יצירה אחת שיכולה לתאר את הרגשות שלי.הכול מדבר על אהבה.על ילדות ושואה. שלושה דברים שלא כול כך חוויתי מעולם אז איך אני יכולה להתחבר אלייהם?.
חסרת רגשות...
כך אני מרגישה עכשיו חסרת מחשבות וחיים כיאילו אין כאן משו כיאילו משון חסר אבל אני לא יודעת מה ואיפה למצוא ואתו.
אני בן אדם כזה שצריך ריגושים.שלפעמים צריך ליפול כדי לדעת איך הולכים.רק עכשיו אני מבינה את זה.
מצאתי קטע שסיקרן אותי...הוא נישמע כול כך פשוט ומטופש אבל יש בו משו חכם משו שאני חוייתי ויכולה להסביר.
הצל.
נתן אלתרמן
היו פעם איש וצילו
לילה אחד הצל עמד
נטל נעלי האיש ומעילו.
נעל לבש עבר מצד לצד
הסיר גם את המיגבעת אדוניו מין הקולב
ניסה להסיר גם את ראשו מעליו
לא הצליח.הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
בוצ אל מכריו :זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשילטונות! הוא לא יוכל לי! כך צווח מרה,
אבל קמעה קמעה הרגל,שקט.לסוף נשכח ממנו המארע.
האים זה קרה לכם פעם?
לפחות לאחד מתוך 10 זה קרה מתישהו.
שמישו או משו באו ולקחו מכם את זהותכם ואתם ניסיתם להשיג אותה חזרה בתחילה אבל אז התייאשתם (לרוב מהר מאוד) והתחלתם לגדל לעצמיכם זהות חדשה.זה קורה בלי שתשימו לב בכלל לכך זה פשוט קורה. ואתם משתנים.
זה מסובך אבל לפעמים אנחנו צריכים להציב חומת מגן מפני אותם דברים שיכולים לקחת את זהותינו\לשנות אותה.
אני לא יודעת למה העליתי את זה עכשיו אבל כניראה שפשוט הבנתי שאולי גם לי זה קרה.אולי לא אבל אולי כן.
כמה תמונות עים הצבע השחור.
   המשך יום\שבוע וחיים. ברווז.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
