Runing away
Don't cry bitch, your tears make my wet
|
| 8/2009
התבהרות....*עמצא הלילה וסוג של תמונה*
היום.3 לפנות בוקר.פשוט לא יכולתי להירדם והתחלתי לכתוב .לא כול משחשבתי אלה כול משהרגשתי.
"החושך.
החושך והשקט
החושך השקט והירח הלבן.
אני יושבת לבד בחדר קריר על עדן החלון.יושבת לבד.
לבד לא בצורה שגורמת לך להרגיש בודד אלא להפך בצורה נחמדה שלווה.
כול ההרים והגהבות באופק ניראים כה מרוחקים נטושים וחסרי חיים אך בניהם מנצנצים להם אורות הערים הסוערות חסרות המנוחה.
רעשים של מכוניות,קולות של אוטובוסים מלאים באנשים עייפים שמבלים את הלילה בדרכים,קולות של אופנועים ומטוסים ברקע,צעקות משונות של אנשים בחלונות שבהם עדיין דלוק האור.כול אלו מפרים את הדממה אך עדיין יש שקט.שקט שבו אתה יכול לדבר עים הנשמה שלך או שקט שבו אתה פשוט יכול לשתוק.
אותו שקט ואור ירח מסתורי וקסום גורמים לי לחשוב על אתמול היום ומחר.הם מושיטים לי יד,ומחדירים לתוכי מעט תקווה.כיאילו מנסים לשכנע אותי שכן יהיה מחר ואתמול ניגמר.
צמרמורת עוברת בגופי אך לא מהקור.מהרוגע מהשקט והחשיבה הצלולה.הגוף שלי לא מוכן להתנתק מהחלון לא מוכן לקום ולעזוב את אותו רגע של שקט.של שקט ואור ירח.גם נפשי לא.
האורות המהבהביםן באופק קוראים לי עלייהם.מציעים לי לעוף לעברם.הכוכבים מעלי קורצים ולעברי וכיאילו אומרים "זה אפשרי".
אך מאיין לי למצוא את אותם כנפיים שאים אוכל לעוף?.
החושך השקט אור ירח.
והתקווה."
זה היה רגע קסום באמתץ.
תמונה בהמשך...
ברווז.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
