Runing away
Don't cry bitch, your tears make my wet
|
| 10/2009
22 לחצות.....
הכול התחיל כולכך טוב.הגעתי סופסוף לעולם שאני אוהבת מאוד.סופסוף נשמתי אוייר אחר.כמו תמיד הרבה דברים קרו בלילה שחוייתי שם:החל מרגעי נוסטלגיה מטורפים ועד לסטלה מוגזמת אבל היה שווה כול רגע.ואז אחרי 26 שעות של תענוג הגיע הזמן לחזור אל מתחת לאדמה.כמו כול פעם שהם,שליטי העולם התחתון,מושכים אותי חזרה לגהנום אני כמעט ולא מנסה כבר להתנגד כי אין טעם.אין בררה אחרת.....
ואז..אוווו כמובן שקרה כמו תמיד הדבר הזה שקורה כול פעם שאני מעלה חיוך:משו חייב לשבש להרוס ולהחריב הכול!
חיכיתי כמה דקות עד שביתם של המוזריות הכיעורים והאנשים השונים שכול אחד מהם תקוע בבועה שלו ולא מוכן לצאת ממנה.כרגיל ניחנסתי (קו 501) כמו כול פעם הצגתי לו את הכרטיס "הלוך חזור תלמיד" הוא בחן אותו 3 פעמים ניקב בו ויר לעברי את אותן מילים שנימצאות אצל כול נהג אוטובוס כושל"כניסי פנימה בבקשה".
חשוב לי להדגיש שעל הכרטיס שהצגתי רשומים הדברים הבאים: כרטיס הלוך חזור תלמיד,מחיר 23 ש"ח,צפת-כרמיאל,כרמיאל-צפת.,שמור לביקורת(מידע לא הכרחי אבל לא משנה).האוטובוס החל לסוע ולהפתעתי הוא פנה לכיוון השלט עכו משמאוד הלחיץ אותי אך הבן אדם שישב מולי תרך להרגיע את חברו ובדרך גם אותי כשכך שציין שכניראההוא עושה סיבוב בכפרים וממשיך לצפת.משלצערי לא קרה..
ירדתי בעכו אחרי שחטפתי התקף עצבים על הנהג האדיוט (שכשאני חושבת על זה כרגע אני עומדת על זה שיציאו אותו להורג כי כול זה קרה בגללו) שטען שהוא לא מגיע לצפת ולמה בכלל חשבתי שכן וכמובן לא שכח להזכיר את המילה מפגרת..
מחוסר ברירה התקשרתי להוריםפ שלי כמובן ולמרות שכרגעאני חושבת שהיה עדיף שאני הלך ברגל אבא יצא לדרך.
השעה 20:30,אין לי סוללה בפלפון כך שלדבר עים אנשים בטלפון זאת לא אחת מהאפשרויות,עים בקושי 3 סיגריות (אחרי שבאופן טרגי שברתי 2) רעבה,קפואה,משועממת ,צמאה ובודדה.
ככה בערך העברתי שם שעה מהחיים שלי.בדרך שוחחתי עים כמה אנשים שטעו שגם עכו זה חור אבל מקלט מצויין לערסים ולערבים יחד,ובשיחה עים בן אדם שבהתחלה חשבתי שאני הולכת להפיל אותו ולהרביץ לו עים האופניים שלו אבל בסוף הוא התגלה כבן אטדם נורא נחמד וחברותי שמכיר כמה אנשים מצפת.(לא חשוב שמות)....הקטע העצוב הוא שאבא הגיע בידיק בשניה שהדלקתי סיגריה והגענו לקטע המעניין בשיחה.אחרי 50 דקות של נסיעה ושיחה בין שני אנשים עצבנים שלא סובלים אחד את השני הגעכתי הביתה .
שם גברת "אני תמיד צודקת ואת סתם זונה" טענה בכלל לא היתי בכרמיאל אלה בעצם באחת המסיבות חוף בעכו!שאים היא לא היתה מזכירה אותה כניראה שבחיים לא היתי מגלה שבאותו לךילה של יום שישי,שאני ביליתי בכרמיאל,היתה מסיבת חוף בעכו :\..
וכך אחרי שצעקתי קיללתי ומרתי כל משאני חושבת עליהם ובמיוחד עלייה הינה אני כאן:מחוסרת דמעות והגיון...
השעה עכשיו 20 לחצות והחלטתי לקחת דף ועט ולרשום את כול מה שיש לי להגיד כרגע.יכול להיות שמחר בבוקר אני אמצא מילים אחרות הרבה פחות הסטריות והרבה יותר הגיוניות.אבל גם פחות מדייקות....
אלפי,מאות אלפי מיליוני ואפילו מילירדי מילים לא יצליחו לתאר כרגע את כול משהרשתי וחוייתי בסוף שבוע הזה.!
וכשחושבים על זה כרגע אז כשישבתי ב4 וחצי לפנות בוקר על ספסל בעמצא עיר זרה חשבתי על כול כך הרבה דברים שיש לי לכתוב עלייהם .רציתי לתאר את אותו רגע של צלילות ושפיות אחרי סטלה עמוקה,את הבדידות וחוסר האהבה שתקף אותי ועל ההרגשה הזה שאתה מרגיש כשאתה יודע שבעוד כמה שעות אחדות יגיע השחר ותופיע שוב השמש שתשלח את הלילה רחוק רחוק מכאן......
אבל עכשיו כול המחשבות על הדברים האלה אבדו בתוך הכאב והעצב...
"גם ילדות אופטימיות קופצצות מגגות"
שוב רוצה למות כמה מפתיע...
אני מתגעגעת וסובלת כאן.
ברווז.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
