Runing away
Don't cry bitch, your tears make my wet
|
| 10/2009
I GONNA BORNED DOWN..*הבלוג חוגג שנה!וצבע חדש ותספורת חדשה *
זה הולך להיות פוסט עמוס...אז נחלק אותו לפרקים.
היא,אתה ומשבאמצע:
הלב שוב קרס..אהבה,רגש מתועב,אני לא רוצה אותך מתי תביני?מתי תתני לי מנוחה מתי אוכל לחיות בלי לדאוג לך.אני לא הלחם עלייך יותר את שומעת!.אני מותשת ממך.את לקחת את טיפת החיים שנותרה עמוק אצלי.
בכיתי בגללך סבלתי וצרחתי מכאב.
אני אפילו לא מכירה אותך את יודעת?בחיים לא הראת לי מה היא את האמיתית והלא כואבת.בחיים לא הכרתי את היופי שכולם אומרים שיש בך.למה דווקא אותי בחרת לסבול בגללך? למה אחרים יכולים להנות ממך?.
למה,אהבה יקרה,למה?
למה דווקא הוא?למה דווקא היא?
למה לא אני?
מישו קרא לך לחזור?
אני לא ביקשתי לחזור לעבר.עד שניפתרתי ממנו אז הוא שוב תוקף אותי?מה הפואנטה?!
שוב היאוש הזה שוב הסבל שוב דמעות בלי הפסקה שוב כאב וסבל שוב כדורים ושוב סכינים.
כניראה שזה הכול חזר עים הגשמים.כניראה החורף הביא את זה איתו כי הוא התגעגע אליי.
אני לא רוצה לחזור לעבר!אני מפחדת ממנו!אני רוצה לחיות את ההווה אחרת!חשבתי שלמדתי מטעויות ישנות.חשבתי שהתגברתי והתחזקתי.
חשבתי....
יחי המוזה:
דיפדפתי במחברות מתחילת שנה והחלתי לפרסם קמה קטעים שכתבתי בזמן הזה...
:"עולם בהיר,אור שמש בוהק
היא פקחה את עינייה
התריסים היו פתוחים לרווחה
כניראה בכדי להעניק חיים לחדרה השחור
מלא בריח של סיגריות ועשן שעטף את מיטתה.
הדם הקר שזרם בעוריקיה החל לבהבע.
היא הביטה בחלון.
אוסף של ילדים קטנים כבובות נואשות השתוללו למטה.
מכוניות נסעו\
נשים יצאו לעשות קניות
כ"כ הרבה חיים.
הכול כ"כ עלוב.
היא ניזכרה באתמול.
זה היה הבוקר שאחרי הסערה.
היא הבינה פתאום שזה הזמן לתת לחדרה צבע חדש,לחיים שלה.
צבע טיבעי יותר
צבע אדום.
היא לקחה מכחול עבה.
היא העבירה אותו על ידה כדי להרגיש את רכותו.
במגע אחד קירותייה החלו להתמלות צבע אדום תהור.
היא נישכבה על הריצפה והביטה בטיפות היפיפיות של הצבע מטפטפות
החדר ניראה פתאום אחרת.
הכול ניראה אחרת פתאום"
"קחו את זה ממני
רק תקחו
אני רוצה לחיות
אז תקחו אותו
אנני רוצה בו.
זה שם זה כאן
זה בפנים.
זה צועק לשניה
ואז ממשיך לשתוק כדי שלא ימצאו אותו
הוא מתחבא מאחורי אלפי דמעות
הוא שולט בי
זה שולט בי"
"פרח קטן.
ורד אדום בודד.
צבעו כדם ריחו מתוק.
הלילות היה פורח
ובימים ישן היה.
בעלות השחר חיוכו היה נעלם עים אור הירח
ופעימות ליבו היו מסתתרות באפלה.
בודד היה הורד,איש לא יכל להתקרב עליו
קוציו היה דוקרנים ופוצעים.
כול העובר היה מסתכל אך איש לא להעז לגעת.
הבדידות עטפה אותו כשמיכה דקה
המגינה עליו מאור השמש.
עים רדת החשיכה מתמלא חיים היה ,הורד,
אור הירח עטף אותו באהבה.
הוא ידע שבבוא האור יעלם הקסם.
התחנן הוא בפני הירח שיקח אותו עליו,
אל קיסמו המתוק,והירח הסכים לא יכל להתנגד עוד
לפרח היפייפה.
וכך,נעלם לו הורד האדום כדם אל תוך אפלת הלילה.
ועל הריצפה נותר לו מאחור
רק עלה אחד,קטן ואדןם
שיסה להזכיר שהיה שם,פעם
ורד שלוו ומקסים"...
הבלוג הכושל חוגג שנה:
דיפדפתי בבלוג ראיתי את הפוסט הראשון.כולכך הרבה השתנה כולכך הרבה קרה.הכול היה אז כולכך פטטי וילדותי.מוזר....כולה שנה..
אוף כזה לא משנה.
צבעתי את השיער,לבורדו,למרות שבשמש הזה סגול חציל ואחרי זה סוג של אדום ובתמונות בכלל שחור :|..
והסתפרתי..
  זה הכול חבריי.. ברווז.. | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
