כול כך הרבה לרשום..
התגעגעתי למחשב.למקלדת..לשיחות לב אל לב במחשב..
געגעתי..
אז כן יקיריי...
כולם נופלים כולם טועים.לא כולם חוזרים לעמוד..
לקום זה לא תמיד קשה כמו שזה ניראה,אבל לפעמים זה ניראה יותר מידי קשה ואנחנו מפחדים לנסות כדי לא ליפול שוב.
אבל ת'אמת ככול שנישארים על הריצםפה יותר ונותנים לשרירים לךהרפות ולגוף להתרגל לישיבה כך באמת יהיה קשה יותר לקום.
חוויתי את זה על בשרי.
ות'אמת אני לא הצלחתי לקום..
לפחות לא עד הסוף.
אני מנסה .רוצה.
כנירא השזה פשוט לא היעוד שלי.
לגבייך..
אני צריכה אותך
צריכה שתנגב את הדמעות ותלחש מילים יפות
צריכה אותך כאן
לידי קרוב אליי...שתשמע שתראה שתהיהה.
אתה כולכך רחוק אך במרחק נגיעה.
שם אני רואה אותך ,אבל בעצם לא קיים..
ונכון שאמרתי ששיחררתי שאני משחררת וכן אני נותת לך יותר אוויר
אבל לי זה כואב לי זה כואב ברמות שלא תצליח לתאר.
אני סובלת.
אניש בורה מבפנים.
אני זקוקה לך אהובי.
זה הכול..

אני מגעילללההה תחתתת..
אני פינקי ואחי השמןן....
סופ"ש טוב לכם יקיריי.
לא יצא לי לכתוב בקרוב..
תהיו בקשר.
ברווז..