כולנו חוטאים מדי פעם, יש היותר ויש הפחות, בכתיבה על אהבה.
הכל כבר נכתב עליה וכבל זאת- אנו מרגישים לעיתים שלנו יש את הדבר המיוחד ביותר להגיד עליה.
זה שאיש עוד לא חווה.
ולכן, לא אכתוב על אהבה הפעם.
אכתוב על סקס,
אבל סקס של אהבה.
ידעתי מהשניה הראשונה שתהיה אגוז קשה לפיצוח. לעיתים לא ידעתי איזה תרחיש מציאותי ואיזה פרי דמיון, אבל בטוח שלא ידעתי מה לצפות מקשר איתך, דוס שלי.
נסיון שיהרוס את ההתרגשות לא חסר לי בכלל.
אבל אחרי שלושה חודשים, כשהסרת את חולצתי לראשונה ונגעת בשדיי, חוויתי התרגשות, רעד ופחד שלא זכור לי כי חוויתי מעולם.
וכשישנת איתי, וחיבקת כל הלילה, ונישקת בצוואר, קמתי לבוקר ורוד יותר מכל בוקר אחר.
אבל לאחר עשרה חודשים מיגעים, כשאט-אט, בהססנות מגרה כל כך, הסרת את מכנסיי ותחתוניי, ליטפת, ליקקת, נגעת, עינגת, שאלת, כשהלשון הזריזה שלך ציירה ציורים אינסופיים, כשהאצבעות הרכות שלך ניגנו בי, כשהתנשמתי כמו שאף בחורה לא התנשמה לבחור שזו הפעם הראשונה שלו, כשרגע השיא הגיע ואתה, כמה הודיתי לך על כך בליבי, היית קרוב לפניי כל כך, ידעתי שכל חשש שהיה נבלע ולא הותיר זכר.
וקיוויתי שלמרות הצניעות הסקסית הזו שלך אתה מבין כמה שאתה טוב. לא טוב אליי, עזוב את זה פעם אחת. פשוט טוב.
טו-אוב.
והבנתי שאיתך, יוני שלי, יהיו לי חיים מדהימים.
כי איתך זה מיוחד כמו שלא היה מיוחד עם אף אחד אחר מעולם.
והיו הרבה אחרים.
איתך, למרות הכל, יהיה מושלם.
כנראה שגם אני נפלתי, ולא הצלחתי להתחמק מלכתוב על אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
