לילה...

לא מצליח להירדם...

כל הזמן מחשבות על שקמה...

כמה סבל יכול להצטבר בבן אדם אחד?!

פשוט התעללות של החברה מה שעושים למישהו שקצת שונה מהנורמה היומיומית הזאת שכולם כל כך מקובעים בגללה...

זה מגיע להם?

אתם יודעים מה?

יש מצב שלחלק זה מגיע כי הם היו מגעילים, אבל לא עד כדי כך!

גם אם הם עושים משהו רע, צריך רק להסביר להם בעדינות והם כל כך יצטערו, יש כאלה שיבכו...

צריך לא לסגור אותם בקבוצות סגורות כמו בתוך גן חיות, שכשמשעמם למישהו הוא בא לראות אותם ויוצא שמח, צריך לשלב אותם בחברה ובטוח הם יצליחו.

כי אחרי הכל הם כמו כולם, רק קצת שונים...

וזה עושה להם כל כך טוב כשמישהו בא אליהם, ונותן להם טיפה, גם אם הכי קטנה של תשומת לב.

אפילו סתם לתת להם עיפרון מחמם לכולם את הלב...

והמבט השמח הזה שרואים דרך העיניים הנוצצות שלהם, נותן לך את כל הסיפוק שאתה צריך כדי להמשיך להגיע פעם, אחרי פעם, אחרי פעם...

ואתם יודע שאתה עשית מעשה טוב, וכולם יוצאים עם חיוך על הפנים, אבל בלב יש כאב, כאב אמיתי, ורחמים עליהם.

כי אתה יודע שאתה יוצא אל החופש אבל הם נשארים סגורים בתוך המתחם שלהם, בלי שום אפשרות לצאת.

גם אם מוציאים אותם מידי פעם לקניון, ולרחוב, אתה יודע שהם כמו סוג של חיות שנעולות בכלוב, כדי להרחיק אותם מאיתנו, האנשים הכביכול "מושלמים"...

זהו לעכשיו...

ביום שני במעון שקמה, מי שרוצה לבוא שיבוא, ובאמת שאין כמו ההרגשה שעזרת למישהו...