איזה כיף למייקל הוא שבר תשיא של השפיץ הזה.
נו הספיץ לא זוכרת איך קוראים לו...
וכולם אמרו שהוא לא יצליח אבל הוא כן ומגיע לו כל הכבוד... הרי בכל זאת באולימפיאדה שמונה מדליות זהב? זה לא קל...
אמא שלי אמרה שהוא כזה כאליו לא הסתפק בכמה מדליות הוא היה צריך לתת הזדמנות לאחרים (רואים שהיא לא מבינה בזה חח בספורט לא מוותרים!)
ואני אמרתי לה אם הוא מנצח בהכל אז זה אומר שהוא ראוי לכך ולא שיש לו מזל כי בספורט לא מנצחים ככה זה לא ששבש (או איך שלא כותבים את זה) אם הוא ניצח אז הוא השקיע בזה לא קצת מאמצים.
תמיד רציתי לקחת חלק באולימפיאדה גם אם אני לא אנצח זה לא נורא העיקר לראות ולהרגיש מקרוב.
אני ברוב חוכמתי עזבתי את ההזדמנות היחידה שאפילו לא אמרה לי בטוח היא אמרה רק אולי... אבל אולי זאת תיקווה, אבל אין אולי אז אין תיקווה
לפחות יש טלויזיות בימינו חחח ואפשר פעם בארבע שנים לראות את האולימפיאדה לראות את האנשים השמחים שזכו במשהו וגם את אלה שלא שגם בטוח שמחים כי הרי זה מאוד נחמד ההרגשה הזאת שאתה מנסה גם אם הצלחת וגם אם לא, ניסית וזה נותן לך הרגשה של ניצחון גם אם הוא קטן וגם אם הוא אישי...
כי ניסית ולא הפסקת גם אם בהתחלה לא יצא כלום אבל ניסית וניסית ולא הפסקת וזה כבר ניצחון...
כי לנסות ולהפסיק זה הכישלון הכי גדול.
לזה קוראים פחד
ועדיף לקחת מקום אחרון באיזו תחרות של משהו מאשר לפחד להתחיל אותה.
אז לא תקח זהב לא כסף ולא ארד אבל לא הפסקת אז כבר ניצחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
